ת"ק 44442-06-15 סטל(אסיר) נ' שאטא

בפני תביעה של אסיר אשר טוען כי מזון בד"ץ קפוא שהוזמן עבורו הגיע מופשר וכי בשל כך סבל מרעב במשך שבוע שלם.

1. התובע הוא אסיר המרצה עונש מאסר ממושך. בשלב כלשהו בתקופת מאסרו שהה בבית הסוהר שאטא. התובע העיד כי הוא מקפיד על אכילת מזון בכשרות בד"ץ. מזון זה הועבר לו במארזים קפואים אחת לשבוע, לצד מארז נוסף הכולל מוצרים מקוררים. המארזים היו מועברים אליו והוא היה שומר אותם במקפיא באגף ומחמם אותם כשרצה.

2. התובע טוען כי ביום שלישי, ה-9.6.2015, הגיעה אליו האספקה של האריזות הקפואות רק בשעה 18:36 כאשר המארז מופשר לחלוטין ולא ניתן להקפיאו שנית. לטענתו, המנות עמדו 4 שעות בחום של חודש יוני עד שהגיעו לידיו ולכן סירב לקבלן. התובע טוען כי ביקש אוכל חלופי אך כזה לא סופק לו והוא אף לא הורשה לקנות בקנטינה. הוא הוסיף כי היתה לו ארוחת בוקר, אך במהלך כל השבוע לא היה לו כל אוכל נוסף.

3. הנתבעת טוענת כי מדובר בתביעה קנטרנית של תובע סדרתי. לטענתה, כל מטרת התביעה היא להטריח את המערכת ולכן היא עומדת על פסיקת הוצאות.

4. מטעם הנתבעת העיד כב' הרב ישראל אברג'יל שהיה באותה העת רב בית הסוהר. הרב העיד שבאותה העת היו שלושה אסירים שקיבלו אוכל בד"ץ וכי המנות לא היו מתעכבות למעלה מ-15 דקות בשער בית הסוהר. הרב הוסיף כי הוא נקרא ב-11.6.2015 לטפל בעניין לאחר שהתובע סירב לאכול מהאוכל שסופק לו. הרב טוען כי בחן את האוכל, ראה שהוא קפוא וסבר כי האוכל ראוי לאכילה. מעבר לכך היה לתובע את הארגז החלבי ממנו אין מחלוקת שהיה יכול לאכול. הרב העיד כי דיבר עם המטבח ודאג שיביאו לתובע טונה, גבינות ותוספות וכל מה שאפשר במסגרת כשרות המהדרין.

5. עוד העיד מטעם הנתבעת מפקד האגף בו שהה התובע בתקופה הרלוונטית, מר רועי סרויה. הוא העיד כי המנות הארוזות מחכות להעברתן לאגף בחדר סגור וממוזג. ברגע שהאוכל מגיע מתקשרים לסמל האגף על מנת שיבוא לקחת את האוכל. מר סרויה העיד כי דווח לו שהתובע מסרב לקבל את האוכל וכי הוא קרא לרב עוד באותו היום והרב אמר שהאוכל כשיר לאכילה. מר סרויה עצמו ראה את האוכל והעיד כי הוא היה נראה קפוא. עוד העיד, בניגוד לטענת התובע, כי אושר לתובע ללכת לקנטינה אך לא היה לו מספיק כסף לקנייה. הוא ציין כי לא יתכן שהאוכל הגיע לידי התובע רק ב-18:30 שכן הוא עצמו לא נמצא בבית הסוהר כבר החל מהשעה 17:00.

   דיון והכרעה

6. אציין תחילה את הברור מאליו. אסיר אינו משיל מעצמו עם כניסתו בשערי בית הסוהר את זכויותיו הבסיסיות כאדם (בג"ץ 355/79 קטלן נ' שרות בתי הסוהר, פ"ד לד(3) 294 (1980); עע"א 4463/94‏‎גולן‎ ‎נ' שירות בתי הסוהר, פ''ד נ(4) 136 (1996)). ללא כל תלות בטיב וסוג העבירה בגינה הורשע האסיר ומרצה עונש מאסר הוא זכאי לקבל את זכויותיו ככל אסיר אחר. דברים אלו מתעצמים כאשר מדובר באספקת אוכל לאסיר שהינה אחת מזכויות הבסיסיות ביותר של אסיר. יש לזכור כי האסיר תלוי לחלוטין בשירות בתי הסוהר ובבעלי התפקידים הבאים איתו במגע. הוא אינו יכול לקנות אוכל כרצונו ואינו יכול לבחור את האוכל שהוא מקבל. האסיר תלוי לחלוטין ברשויות בתי הסוהר שיספקו לו אוכל כשיר לאכילה, מזין והתואם את צרכיו.

7. אסירים מסוימים זכאים לאספקת אוכל בכשרות בד"ץ בהתאם לנהלי השב"ס. אין חולק כי התובע הוא אחד מהם. אספקת אוכל בכשרות בד"ץ אף היא אחת מזכויותיו של האסיר לו אושר אוכל מסוג זה. למעשה, אף זכות זו שלובה בזכות הבסיסית של אסיר כי יסופק לו מזון שכן אסיר כזה לא יהיה מוכן לאכול אוכל שאינו בכשרות בד"ץ. כמו כן אספקת אוכל בכשרות בד"ץ מקיימת אחר זכותו של האסיר לקיים את אורח החיים בו הוא מאמין ולא ניתן להמעיט בחשיבות זכות זו.