קנפו ואח' נ' אגד תחבורה ציבורית בע"מ

בתאריך 22.10.14, בסביבות השעה 12:30-13:00, ברח' זלמן שז"ר בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין רכב התובעת מ.ר. 42-474-50 (להלן: "רכב התובעת") לבין אוטובוס אגד מ.ר. 87-553-01 שבבעלות הנתבעת (להלן: "האוטובוס"), בו נהג באותה עת מר אמנון רדה ( להלן: "נהג האוטובוס").

לגרסת התובעת, עובר לתאונה אספה היא את בתה מבית ספר "הגורן" שמאחורי תחנת הדלק ב"כיכר המשטרה" בחדרה, ואז - במהלך פנייתה שמאלה משם אל רחוב זלמן שז"ר, פגע בה האוטובוס אשר פנה ימינה אל אותו הכביש מבלי שנתן לה את זכות הקדימה שהגיעה לה ועל אף שבכיוון נסיעתו מוצב היה תמרור "עצור" (ר' את מקום התאונה בתצלום נ/1). התובעת טוענת כי כשהבחינה בכניסת האוטובוס אל הכביש היא עצרה מיד את רכבה ו"נתנה לו להשלים את יציאתו", אלא שבעשותו כן, הוא פגע עם חלקו האחורי בצד הימני של רכבה, בפגוש ובפנס הימניים קדמיים (ר' הצילומים נ/2).

נהג האוטובוס, הטוען כי ציית לתמרור ה"עצור" שהיה מוצב בכיוון נסיעתו , סיפר בעדותו בבית המשפט כי בשלב עצירתו כאמור הוא הבחין בתובעת אשר נכנסה במהירות אל הצומת ואז נעצרה, סימנה לו שיעבור וחרף זאת המשיכה בנסיעתה ואז פגעה בחלקו האחורי שמאלי של האוטובוס.

בתשובותיה לשאלות נציג הנתבעת עמדה התובעת על טענתה לפיה נהג האוטובוס הוא זה שאמור היה להמתין עד להשלמת פנייתה וכניסתה אל הכביש, כמו גם על גרסתה לפיה בעת פגיעתו בה היא היתה במצב של עצירה, ושאלה: "אם הוא ראה שאני לוקחת את הסיבוב אז למה הוא יוצא ולא מחכה?" והוסיפה: "אני חושבת שהוא אפילו לא שם לב למכה שהוא נתן לי ברכב, אני צפצפתי לו ואז הוא עצר בצד".

לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים ועיינתי בתצלומי מקום התאונה (נ/1) והנזקים שנגרמו לרכב התובעת (נ/2) מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל.

תצלומי הנזק שנגרם לרכב התובעת מלמדים בעיני על כך שברגע הפגיעה היה הרכב בתוך הצומת, במצב עצירה, ואילו האוטובוס אשר נהגו ככל הנראה לא העריך נכונה את נתוני הדרך, פגע בו עם חלקו האחורי באופן שגרם, בין השאר, להתנתקות הקצה הימני של הפגוש הקדמי של הרכב, ממקומו. תקנה 65 לתקנות התעבורה קובעת כי "לא יכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל, אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה מתיר כניסה לצומת, או למפגש כאמור". במצב דברים זה ומשנהג האוטובוס אישר בדבריו כי בעת עצירתו בהתאם לתמרור ה"עצור" שהיה מוצב בדרכו, היה רכבה של התובעת כבר בתוך הצומת, הרי שהוא אמור היה להמתין עד שזו תפנה את הדרך ולא להיפך, וזאת גם אם היא, ביוזמתה, סימנה לו שיעבור.

התוצאה היא אם כן שאני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את סך נזקיה המוכחים, דהיינו 680 שכ"ט שמאי + 5,486.55 ₪ עלות תיקון הנזק שנגרם לרכב ובסה"כ 6,166 ₪ בתוספת הוצאות בסך 400 ₪ (6,566 ₪). סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.