זבידאת נ' חמד ואח'

1.רכבו של התובע, פיג'ו 508 מספר רישוי 87-087-78 (להלן: "הפיג'ו"),נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 6/12/14, באחד מרחובות הישוב סח'נין (להלן: "התאונה").

בעת אירוע התאונה נהגה בפיג'ו הגב' רנא זבידאת, אשתו של התובע (להלן:"רנא").

בתאונה היה מעורב מערבל בטון מספר רישוי 55-168-78 (להלן: "מערבל הבטון"), שהיה נהוג על ידי נתבע 1 (להלן: "הנתבע").

במועד אירוע התאונה, היה מערבל הבטון מבוטח אצל נתבעת מס' 2 בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בגין נזקי רכוש.

2.לטענת התובע, התאונה אירעה באשמתו של הנתבע. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

לטענת הנתבעים, התאונה אירעה באשמתה של רנא. לכן הם מבקשים לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

3.על סמך העדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי, לרבות התמונות ת/1 ו ת/2, אני קובע כי התאונה אירעה באופן כדלקמן:

ב – 6/12/14, בסמוך לשעה 14:00, נהגה רנא את הפיג'ו בכביש העובר ליד בית הספר אלג'דיר. היא נסעה לאט, תוך חיפוש מקום חניה בו תוכל להחנות את הפיג'ו, שכן התכוונה לעצור כדי לאסוף את בנותיה מבית הספר. אותה שעה נסע מערבל הבטון מאחוריה. מאחר שהפיג'ו נסע לאט, החל מערבל הבטון לעקוף אותו. בהיות מערבל הבטון באמצע העקיפה, כשחלקו הקדמי כבר חלף על פני הפיג'ו, הסיטה רנא את הפיג'ו שמאלה, כדי לעקוף כלי רכב שחנו בצד ימין של הכביש, כשהם חוסמים חלקית את נתיב הנסיעה. בעשותה כן פגעה הפינה הקדמית שמאלית של הפיג'ו באמצע הדופן הימנית של מערבל הבטון.

4.מאופן אירוע התאונה, כמתואר בסעיף 3 דלעיל, עולה כי התאונה אירעה באשמתם המשותפת של שני הנהגים המעורבים בה. רשלנותה של רנא התבטאה בכך שלמרות שהיתה מודעת לכך שמערבל הבטון נוסע מאחוריה ולמרות שהיתה צריכה לצפות שהוא עלול לעקוף אותה משום נסיעתה האיטית, היא סטתה שמאלה מבלי לאותת ומבלי להביט במראה לאחור כדי לוודא שמערבל הבטון אינו עוקף אותה. רשלנותו של הנתבע התבטאה בכך שלא צפר ו/או לא נקט בכל אמצעי התראה אחר כדי להזהיר את רנא על כך שהוא עומד לעקוף אותה.

אין ספק שרשלנותה של רנא עולה בהרבה על זו של הנתבע. בנסיבות המקרה אני קובע כי רנא נושאת ב – 70% מהאחריות לאירוע התאונה ואילו הנתבע נושא ב – 30% מהאחריות.