ת"ק 44401-10-15 בן חמו ואח' נ' סלמור בע"מ

ההליך דנא הועבר לטיפולו של מותב זה.

מונחת בפניי בקשה להעברת התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, אשר לפי הנטען הינו בית המשפט המוסמך להיזקק לסעד הנתבע במסגרת התביעה.

בבקשה נטען כי מקום מושבה של הנתבעת הינו בקיבוץ שומרת, וכי לנתבעת אין סניפים נוספים זולת משרדה כאמור בקיבוץ שומרת.

בתגובת התובעים מיום 7.1.16 התנגדו אלה להעברת הדיון לבימ"ש אחר, מן הטעם כי רכשו את המוצר נשוא התביעה "בטרקלין חשמל בעיר דימונה, ובעיר דימונה אנחנו מתגוררים...וזה נוח לנו מבחינת המיקום".

דיון

תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן: "התקנות") מונה חלופות שונות, אשר די בהתקיימות אחת מהן כדי להקנות לבית המשפט סמכות מקומית. יושם אל לב בהקשר זה כי הגם שכללי הסמכות המקומית נועדו "לשרת את נוחות הנתבע, שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו" (י' זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 78), הלכה למעשה, ככל שהתובעים מגישים את התביעה באחד מבתי המשפט שמקום מושבם חולש על אחת החלופות האחרות הנקובות בתקנות, לא יהא באי הנוחות שתיגרם לנתבעת, כדי להוציא התביעה מסמכותו של ביהמ"ש שקנה סמכות לדון בה.

בהתאם להוראת תקנה 2, תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן:

"(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)מקום יצירת ההתחייבות;

(3)המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)מקום המסירה של הנכס;

(5)מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;