ת"ק 44369-10-14 מדר נ' א.דסארט קאסט ייצוג בע"מ

לפניי תביעה על סך של 5,000 ש"ח שעילתה סירוב של הנתבעת – חברה המייצגת כישרונות לתעשיית הפרסום והטלוויזיה – לבטל הסכם שנכרת עמה ולהשיב את תמורתו.

1.היום ניתנו על ידי שני פסקי דין הדנים בשאלות דומות של עובדה ומשפט המשותפות גם לתביעה דנן (ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 19188-07-14 כהן נ' התעשייה פרסום וטלוויזיה בע"מ (13.12.2015) (להלן – "עניין כהן"); ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 10761-10-14 פליישר נ' טאלנט טי. וי. בע"מ (13.12.2015); להלן – "עניין פליישר"). עד כדי כך המקרים דומים במישור העובדתי והמשפטי שניתן להתייחס אליהם כאל פרשה אחת. פסקי הדין מתכתבים זה עם זה ומשלימים זה את זה.

2.הנתבעת מציגה את עצמה כסוכנות לייצוג כישרונות לתעשיית הפרסום והטלוויזיה. היא מפרסמת את עצמה במרשתת ופונה בין היתר לקהל צעיר – ילדים ונוער – להגיע למשרדיה לאודישן. בעקבות פרסום מסוג זה הגיעה התובעת, יחד עם בנה (שהיה באותה עת בן 12.5), למשרדי הנתבעת. היא תיארה את ההתרחשות כך:

"התיישבנו שם, זימנו אותנו. זה היה בתוך חדר. היה שם בחור מטעם הנתבעת. [...] ישב מולנו נציג שהסביר לנו איך זה מתנהל, איך כל ההפקה מתנהלת. שהם מלהקים ילדים, נתן לי דוגמאות מפרסומות ותכניות. הבת היתה איתנו. בזמנו היתה בת 15. [...] הוציאו אותנו מהחדר אותי ואת הבת. הנציג נשאר עם הבן שלי. אין לי מושג מה היה שם. הילד אמר שנתנו לו טקסט ושהוא דיבר עם הנציג. הילד היה לבד עם המלהק. אני מאמינה שהוא נתן לו טקסט, לא יודעת. היתה להם שיחת חולין, לא הייתי נוכחת בה. למיטב הבנתי זה היה כמו בן כמה אתה, עד כמה אתה רוצה את זה וכו'. אחרי כ-10 דקות נכנסנו בחזרה לילד. הוא אמר: 'הבן שלך מתאים לנו בול כמו כפפה ליד'. הוא אמר שהגיע הרגע לשלם. הבן היה נלהב, זה היה גם אחרי בר המצווה ולא חגגנו לו אז לא רציתי לשבור את הילד. רשמנו אותו. נתנו לי חוזה אך לא כדי לשבת ולקרוא אותו. כלומר, 'תחתום'. זה היה בלהט הדברים. טק טק, לא יודעת איך להגדיר את זה. מהרגע שנכנסנו עד שיצאנו זה היה בערך חצי שעה. לא היה לך זמן לקרוא את ההסכם כי תוך כדי אמרו: תקשיב, הצלם שלי פנוי, בוא נקח את הילד ונעשה לו כמה צילומים והכל בסדר. הכל תוך כדי. את ההסכם קראתי בדרך חזרה הביתה באוטובוס. במקום לא קראתי את ההסכם. לא אמרו כלום לגבי תוכן ההסכם. ההסכם הוא הסכם שאם יש צילומים לילד וקבעו לו מועד לצילומים ואתה מבטל אז תחויב במחצית יום הצילומים. מעבר לזה לא הסבירו כלום. שום דבר. רשמתי את הילד. רשמתי אותו לחממה. זה מה שהבטיחו וזה מה שהוא אמר. אמרו לי שהילד התקבל לחממה. במילים האלה. ואז נקרא לכם לאודישנים לחממה. אני מתקנת: יקראו לו לצילומים לחממה ולא לאודישנים. באותה נשימה הוא רצה גם למשוך את בתי. גם היא מתאימה ונראית טוב. הבת לא רצתה. תוך כדי שאני עם הוויזה שהוא מעביר לי, משכו את הילד, נכנסה בחורה ואמרה בוא יש לי עכשיו הצלם פנוי ונצלם אותו. צילמו אותו 3–4 תמונות ופה נגמר. את הצילומים לא קיבלתי. קיבלתי אותם כשהם כתבו כתב הגנה. לא ידוע לי האם הפרסומים היו באתר שלהם.

יצאנו משם. עלינו לאוטובוס, קראתי את החוזה באוטובוס. ביררתי על החברה יותר לעמק והבנתי שהחברה לא אמינה. התקשרתי אליהם באותו רגע בדרך חזרה הביתה לאשדוד. אמרתי להם שהייתי אצלכם לפני חצי שעה ואני רוצה לבטל את העסקה ושום דבר בחוזה שאני חתמתי לא מופיע שאתה יכול או לא יכול לבטל, אלא רק כתוב מה קורה אם מבטלים על יום צילומים.

אמרו לי שיחזרו אליי. במשך חודש אמרו לי שיחזרו אליי. התקשרתי המון פעמים. עד שחזרה אליי מהנהלת חשבונות. אמרתי לה שהילד התחרט, לא היה לי נעים לומר שהם לא אמינים. נכון שהילד התחרט. היא אמרה שמאחר שעשו לי 4 צילומים אז הם מזכים אותי ב-1,700 ש"ח. אפילו לא קיבלתי את התמונות. ועוד באותו יום אחרי חצי שעה התקשרתי לבטל עוד" (עמ' 3-2 לפרוטוקול).

3.אומר מיד: ההסכם שעליו חתמה התובעת תואם אחד לאחד את ההסכם שעליו חתמו התובעים בעניין כהן (ואף בעניין פליישר): הנתבעת התחייבה במסגרתו לצלם את בנה של התובעת ולפרסם את תצלומיו באתר למשך שנה בתמורה לסך של 3,480 ש"ח שישולמו ב-12 תשלומים. דבר לא מעבר לכך. עוד נקבע בהסכם שביטולו לפני הצילומים יחייב ב-50% מהסכום, ושביטולו ביום הצילומים או לאחריו יחייב ב-100% ממנו. הנתבעת פטרה את עצמה מאחריות לכל מצג בעל פה הסותר את האמור בהסכם, אך נמנעה מלזמן לעדות את המלהק שהחתים את התובעת. על כן עדותה של התובעת לא נסתרה וראיתי לאמצה. התובעת ביטלה את ההסכם בו ביום שנחתם, אך לאחר שבנה צולם מספר צילומים. הנתבעת הסכימה בעל פה להשיב לתובעת מחצית מהסכום, אך לא ענתה לפניותיה בכתב, ובפועל לא השיבה דבר. גם כאן הסתמכה הנתבעת על לשון ההסכם ועל חתימת התובעת עליו כאות להסכמתה.

4.מסקנה משפטית לזו שנקבעו בעניין כהן נגזרת מהעובדות המשותפות: הוכח שהאופן שבו פועלת הנתבעת מפר את הוראות חוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 ואת תקנות עבודת הנוער (תיווך להעבדת ילד בהופעה או בפרסומת), התשנ"ט-1999. הנתבעת עוסקת בתיווך להעסקת ילדים בלא שקיבלה היתר לכך, וגם אם הייתה מקבלת היתר – חל עליה איסור מפורש לגבות תשלום מילדים או מהוריהם, במישרין או בעקיפין, למעט סכום שלא יעלה על 20% מהתשלום שישולם בגין השתתפות בהפקות (ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 20303-04-15 צימברג נ' התעשייה פרסום וטלויזיה, פסקאות 12-11 (18.11.2015); עניין כהן, בפסקאות 50-41). פשיטא: הנתבעת לא הייתה רשאית לגבות תשלום כלשהו עבור התצלומים ופרסומם באתר. די בכך כדי לקבוע שהתובעת ביטלה את ההסכם כדין, ושהייתה זכאית להשבה מלאה של התמורה ששילמה בגינו, בלא שהנתבעת זכאית לנכות את הוצאותיה.

5.מעבר לכך, ובגדר למעלה מן הצורך, אף שבעניינה של הנתבעת נשמע לפניי לגופו תיק אחד בלבד (לאחר שתיק נוסף שלכתחילה אוחד עמו – כמו גם תיקים נוספים שנדונו לפניי בעבר – הסתיים בפשרה), דומני שהונחה תשתית נסיבתית מספקת כדי לקבוע שדפוס הפעולה שבו פועלת הנתבעת זהה לזה שבו פועלות חברות נוספות שעניינן התברר לפניי (עניין כהן בעניינה של התעשייה פרסום וטלויזיה בע"מ, ועניין פליישר בעניינה של טאלנט טי. וי. בע"מ). נראה שאין מדובר בצירוף מקרים. נוסחי ההסכמים שבהם משתמשות שלוש החברות זהים והן מיוצגות בידי אותם עורכי דין; במהלך הדיון נטען כי אף שהנתבעת וחברת טאלנט טי. וי. בע"מ הן ישויות משפטיות נפרדות, פעילותה של טאלנט שולבה בפעילות של הנתבעת וכיום טאלנט אינה פעילה. נגד הנתבעת הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית (ת"צ (מחוזי ת"א) 45237-07-15 נגה נ' א. ד סמארט קאסט ייצוג בע"מ). כמו כן נראה – ומבלי לקבוע מסמרות – שמאחורי שלוש החברות עומד מר אורן כהן (ראו עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 32; ועמ' 5 שורות 15-14). אם אלה הם פני הדברים, הרי שהתובעת זכאית לביטול ולהשבה מלאה גם מאחר שהנתבעת הפרה כלפיה חובות רבות מן המשפט הפרטי ובהן החובה לנהל משא ומתן בתום לב, לקיים הסכם בתום לב, השפעה בלתי הוגנת והטעיה, הכל כמפורט בעניין כהן ובעניין פליישר. מכל מקום, משנמצא כי בתיק דנן ההתקשרות בוצעה בקשר לילד בן 12.5, המדובר בהתקשרות המנוגדת לחקיקה קוגנטית, ודי בכך כדי לקבל את התביעה דנן מבלי להכריע בדבר.

6.סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשיב לתובעת סך של 3,480 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (26.10.2014) ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 3,000 ש"ח (להנמקה בדבר סכום ההוצאות ראו עניין כהן, בפסקאות 91-90). הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.