א' נ' צאלין ואח'

1)רכבו של התובע, דייטסו מס' רישוי 52-301-23 (להלן: "הדייטסו"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 18/2/15, במתחם החנייה של שוק פייסל שבצפון הישוב מזרעה (להלן: "התאונה").

בתאונה היה מעורב רכב פולקסווגן גולף מס' רישוי 45-043-10 (להלן: "הגולף"), שהיה נהוג בידי נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

2)לטענת התובע , כעולה מכתב התביעה, התאונה אירעה באשמתה הבלעדית של הנתבעת. עוד נטען ע"י התובע כי נתבע 1 (להל: "הנתבע"), תקף אותו במכת אגרוף בראש.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה וכתוצאה ממעשה התקיפה של הנתבע.

כאן המקום לציין כי אין לתובע כל עילת תביעה כנגד נתבע 1, בעלה של הנתבעת, שבמועד אירוע התאונה ישב בגולף כנוסע, ככל שהדבר נוגע לנזקים שנגרמו לדייטסו. כנוסע ו/או כבעלה של הנתבעת ו/או כבעלים של הגולף לא מוטלת עליו כל אחריות לאירוע התאונה.

3)לטענת הנתבעים, כעולה מכתב ההגנה, התאונה אירעה באשמתו של התובע. עוד נטען ע"י הנתבעים כי הנזק שנגרם לדייטסו כתוצאה מהתאונה היה מינימלי ולא כל הנזקים שמפורטים בהצעת המחיר שצורפה לכתב התביעה הם תוצאת התאונה. הנתבעים גם הכחישו כי הנתבע תקף את התובע וטענו כי הפגיעות שנפגע התובע בראשו, כעולה מהתמונות שצורפו לכתב התביעה, הן תוצאת התאונה.

לכן מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה.

4)ככל שהדבר נוגע לתאונה – על סמך עדויות הצדדים ושאר הראיות שהובאו בפניי אני קובע כי התאונה אירעה באשמתה הבלעדית של הנתבעת, אשר הגיעה משמאלו של התובע תוך שהיא נוסעת נגד כיוון התנועה וחסמה את נתיב הנסיעה של הדייטסו. לכן על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

ככל שהדבר נוגע לאירוע התקיפה – אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח שסימני הפגיעה בראשו הם תוצאה של אגרוף שנתן לו הנתבע ולא תוצאה של פגיעה כתוצאה מהתאונה.