ת"ק 44305-10-14 פינצי נ' קל אוטו שירותי מימון בע"מ ואח'

לפניי תביעה על סך של 16,068 ש"ח שעילתה נזק שנגרם למכוניתו של התובע מתאונת דרכים.

1.אין חולק כי ביום 11.3.2014 התנגש רכבה של הנתבעת מאחור ברכבו של התובע, ששימש מונית, והדף אותו אל עבר רכב נוסף שהמתין ברמזור. התובע העיד כי רכבו עמד בהמתנה להתחלפות האור ברמזור מאדום לירוק כשלפניו רכב נוסף; רכב הנתבעת 2 הגיע מאחוריו, התנגש בו, והדף אותו אל עבר רכבו של מר מאיר אריאל. לרכב התובע נגרם נזק מקדימה ומאחורה. התובע גרס כי הפגיעה מאחורה הייתה יותר חזקה מהפגיעה מקדימה; כי היה אתו נוסע במונית אך הוא נמצא בחו"ל ולכן לא זימן אותו למתן עדות. התובע הציג לעיוני את פרטיו של אותו עד כפי שנמסרו לו בזמן אמת ונכתבו על גבי פיסת נייר.

2.הנתבעת 2 העידה כי הצטרפה לתאונה קיימת, לאחר שרכב התובע התנגש קודם לכן ברכבו של מר אריאל. היא אישרה כי פגעה ברכב התובע מאחור, אך הייתה זו לדבריה פגיעה קלה שבקלות, שלא הסבה נזק לרכבו של התובע ואף לרכבה שלה – שהוא רכב קטן מסוג פיז'ו 107 – נגרם נזק קל ביותר. היא הכחישה כי התנגשות זו גרמה לרכבו של התובע להתנגש ברכבו של מר אריאל.

3.מר אריאל העיד כי שמע שתי פגיעות, אך רכבו שלו ספג פגיעה אחת בלבד. לדבריו המכה הראשונה מבין השתיים (הפגיעה של רכב הנתבעת 2 ברכב התובע) הייתה חלשה יותר, ואילו הפגיעה השנייה (של רכב התובע ברכבו שלו) הייתה יותר חזקה.

4.מבחינת מוקדי הנזק: בחזית הוחלפו מכסה קדמי, פנס ערפל ימני, שני כונסי אוויר לפח חזית, תושבת פנס ומוביל תפס מגן שמאלי. סך הנזק לחזית (בצירוף עלות עבודה) הוא 5,581 ש"ח; בחלק האחורי הוחלפו מחזיר אור אחורי שמאלי וסט חיישני רוורסי. סך הנזק לחלק האחורי (כולל עבודה) הוא 2,180 ש"ח. סך כל הנזק הישיר הוא אפוא 7,761 ש"ח (ללא מע"מ).

5.על סמך עדותו של מר אריאל, שהוא עד אובייקטיבי נטול אינטרס, שלפיה רכבו ספג מכה אחת בלבד מאחור; ומשאין מחלוקת כי רכב הנתבעת 2 התנגש ברכב התובע מאחור – ראיתי לקבוע כי הנתבעת 2 פגעה ברכב התובע מאחור והדפה אותו אל עבר רכבו של מר אריאל. זו הפגיעה היחידה שהרגיש מר אריאל ברכבו. כך קרתה התאונה מבחינה עובדתית, ועל כן התובעת אחראית לנזק שנגרם ממנה.

6.שאלה היא אם יש לייחס לתובע רשלנות תורמת לתאונה בכך שלא שמר מרחק מרכבו של מר אריאל. מחומר הראיות עולה כי הנזק שנגרם לרכב הנתבעת 2 והנזק שנגרם למוקד האחורי של רכב התובע הם נזקים קטנים יחסית, ואילו עיקר הנזק נגרם למוקד הקדמי של רכב התובע. על סמך עדותו של מר אריאל שלפיה הפגיעה הראשונה – זו של רכב הנתבעת 2 ברכב התובע – הייתה בעוצמה נמוכה יחסית לפגיעה השנייה (זו של רכב התובע ברכבו של מר אריאל), ניתן להסיק כי רכב התובע היה בתנועה ובלם באופן פתאומי או שנצמד לרכבו של מר אריאל. אף על פי כן לא ראיתי לזקוף לחובת התובע רשלנות תורמת שכן היה על הנתבעת 2 לצפות גם בלימה פתאומית מצד התובע כשכלי הרכב נוסעים לקראת רמזור (השוו: ת"ק (תביעות קטנות נת') 2999/05 יואל נ' ספיר, פסקה 3 (23.5.2006); ת"ד (תעבורה פ"ת) 2174/08 מדינת ישראל שלוחת תביעת תחנת פתח תקוה תעבורה נ' ספיר (14.7.2009)). אף לא מצאתי רשלנות תורמת בכך שהתובע נעצר קרוב לרכבו של מר אריאל בשעה שהאחרון המתין ברמזור, שכן המרווח בין כלי הרכב במצב כזה יכול להיות קטן מהרגיל (השוו: ע"א (מחוזי חי') 1482/03 זועבי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, פסקה 11 (19.3.2006)).

7.אשר לפיצוי: הוכח כי נגרם לרכבו של התובע נזק ישיר בסך של 7,761 ש"ח; כמו כן יש לפסוק לו פיצוי בגין ירידת ערך בסך של 1,081 ש"ח; שכר טרחת שמאי בסך של 1,000 ש"ח; פיצוי בגין 3 ימי עמידה כאמור בחוות דעת השמאי בסך כולל של 900 ש"ח. צירוף רכיבים אלה מוביל לסכום של 10,742 ש"ח, והנתבעות חבות, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בגינו. לסכום זה ייתוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (21.10.2014) ועד ליום פסק הדין. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסך של 1,000 ש"ח. בסכום זה הבאתי בחשבון את הוצאות העד. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.