ראובן נ' עלמי

1.לפניי תביעה כספית, על סך 7,973 ₪ במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבע בנזקי תאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.9.14 בשדרות גולדה מאיר בירושלים. התובע הוא הבעלים של רכב מסוג מאזדה מ.ר. 36-129-28 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הנהג ברכב מסוג פורד מ.ר. 68-397-63 (להלן: "רכב הנתבע").

2.אליבא דגירסת התובע כפי שנטענה בכתב התביעה, עת עמד עם רכבו בצומת מרומזר תוך ציות למופע אור אדום שהיה בכיוון נסיעתו, רכב הנתבע שנסע אחריו לא שמר מרחק ופגע עם חזית רכבו בחלקו האחורי של רכבו (להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה נגרמו לרכב התובע נזקי אובדן כללי שנאמדו על ידי שמאי רכב בהתאם לחוות דעת שצורפה לכתב התביעה בסך 5,873 ₪ בניכוי ערך שרידים בסך 500 ₪ ובצירוף שכ"ט שמאי בסך 600 ₪.

3.אליבא דגירסת הנתבע, כפי שנטענה בכתב ההגנה, אין מחלוקת לגבי האחריות לקרות התאונה. ברם, הנתבע הכחיש את שיעור הנזקים הנטענים וטען, כי לרכב התובע לא נגרם נזק משמעותי ומיד לאחר התאונה שילם הנתבע לתובע סך של 300 ₪ במסגרת הסכם בין הצדדים כי סכום זה מסלק את כל טענות התובע כנגדו. לחילופין, טען הנתבע, כי עסקינן בנזקים ישנים או נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונות אחרות שהתרחשו לאחר קרות התאונה נשוא תיק זה.

4.בדיון שהתקיים בפניי במעמד הצדדים נשמעו עדויותיהם של הנהגים המעורבים באשר לנסיבות קרות התאונה וכן, נטענו טענות הצדדים באשר לשיעור הנזקים.

התובע העיד בפניי כי עת עמד עם רכבו ברמזור אדום, לפתע הגיח רכב הנתבע מאחוריו כאשר הוא פוגע בחלקו האחורי של רכבו בעוצמה. התובע הציג תמונות מוקד הנזק שצולמו על ידי בנו מיד בסמוך לאחר קרות התאונה ( ת/1 ). הנתבע אישר את החתימה על גבי ת/2 שהינו מסמך בו מודה הנתבע בפגיעה ברכב התובע וגרימת נזק לפנס אחורי, לפגוש האחורי ובמכסה דלת תא מטען, אלא, שלטענתו הצדדים הגיעו להסכם לפיו הנתבע יישא בנזק בסך 300 ₪. התובע הכחיש טענת הנתבע ואישר כי קיבל מהנתבע סך של 300 ₪ כביטחון בלבד הואיל וחשש כי זה האחרון יברח מזירת התאונה.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים, הנני מעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסת הנתבע. להלן נימוקיי.

מהראיות שבאו בפניי עולה, כי רכב הנתבע פגע ברכב התובע והסב לו נזקים כפי שמשתקפים בת/1.  המחלוקת נסבה סביב שאלת שיעור הנזקים. התובע צירף לתביעה חוות דעת שמאי רכב שבדק את הרכב מיד בסמוך לאחר קרות התאונה. ראיה זו, בהעדר ראיה סותרת, תומכת באופן מובהק בגרסת התובע הן לגבי שיעור הנזקים והן לגבי העובדה, כי לא הסכים עם הנתבע לפיצויו בגין נזקיו בסך 300 ₪ בלבד. בנוסך, האישור שצורף לכתב ההגנה מלמד, לכל היותר, על קבלת סך של 300 ₪ ואולם לא ניתן ללמוד ממנו את אשר הנתבע מבקש ללמוד, כי מדובר בכתב סילוק סופי ומוחלט של תביעות התובע. יתרה מכך, נוכח הפער בין היקף הנזק לסכום ששולם סבורני, כי גרסת הנתבע אינה עומדת במבחן השכל הישר.

6.נוכח האמור, הנני סבור כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח גרסתו לפיה רכב הנתבע לא שמר מרחק מספיק ופגע ברכבו מאחור והסב לו נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעם התובע.

7.משכך, הנני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של  5,673 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. לא מצאתי לאשר נזק לא ממוני משלא הוכח כדבעי. כמו כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 650 ₪.