טביב נ' פיכמן ואח'

תביעה כספית בסכום של 10,697 ₪ בגין נזקי רכוש.

1. בתאריך 15.8.17 ארעה תאונת דרכים בין קטנוע שעליו רכב התובע לבין רכב שבו נהג הנתבע. לטענת התובע, הוא נהג ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, במסלול השמאלי, תוך כוונה לבצע פנייה שמאלה ברמזור, בהצטלבות עם רחוב הנרייטה סאלד. אלא שהנתבע אשר נהג במסלול שמימינו סטה שמאלה לעברו בחוסר זהירות, פגע בקטנוע שעליו רכב וכתוצאה הוא עף ונחבל בגופו – נגרם לו זעזוע מוח ונזק לאצבע. לקטנוע נגרם נזק שהוערך על ידי שמאי בסכום של 4,947 ₪.

2. הנתבע טוען כי התאונה ארעה במקום אחר, ברחוב פנקס (שהתברר בדיון כרחוב פינסקר) והציג את תמונה נ/1 כמקום האירוע. לטענתו, הוא נהג בנתיב השמאלי מימין לאי-תנועה וביקש לבצע פניית פרסה תוך שהוא מאותת שמאלה. היה זה דווקא התובע אשר עקף אותו משמאל וכך ארעה התאונה.

לאחר שקראתי את תיק בית המשפט, שמעתי את הצדדים ועיינתי בתמונות שהוגשו, דין התביעה להידחות.

3. גרסתו של התובע אינה עומדת בתנאי הדין לקבלתה. כך למשל, פרט בסיסי כמקום התאונה לא הוכח – תחילה התובע טען כי התאונה ארעה ברחוב ארלוזורוב לקראת פנייה שמאלה ברמזור לרחוב הנרייטה סאלד. אולם, כאשר הוצגה לו תמונה של מקום התאונה ברחוב פינסקר (נ/1) השיב "כזכור לי מקום התאונה ברח' ארלוזורוב בת"א, אם כי הדעת נותנת שבמגבלות היכולת האנושית והתנאים בהם הייתי ברגע הפגיעה, אני משאיר מקום לתיקון אולי זה היה ברחוב פנקס, אם כי אני ממש מטיל ספק כי אני סומך על זכרוני" [הדגשה אינה במקור] (עמ' 4 שו' 19-21).

תשובה זו מותירה עמימות ביחס לפרט מהותי (שבדרך כלל אינו שנוי במחלוקת) כמקום התאונה. ניתן היה להסביר את תשובתו הדו-משמעית של התובע ("אני משאיר מקום לתיקון") בחבלת הראש שלטענתו ספג בתאונה. אלא, שלא הוצג מסמך רפואי או כל מסמך אחר (דוגמת: דו"ח פינוי מד"א, דוח חדר מיון, דוח אשפוז, ביקור בקופת חולים וכד') שיכול לתמוך במסקנה כי התובע נחבל בגופו בתאונה. עוד טען התובע כי לא הזמין את המשטרה מאחר שהנתבע היה לבוש במדי שוטר. אלא שהנתבע העיד כי אינו איש משטרה. בנוסף על כך, הנזקים שנגרמו לצידו הימני של הקטנוע (ת/1), עשויים גם להתאים למנגנון הפגיעה כפי שתואר על ידי הנתבע - כי הוא נהג בנתיב השמאלי ובבואו לבצע פרסה, התובע הוא שעקף אותו משמאל.

למעלה מן הצורך, גם ביחס לנזק, לכאורה, הדברים לא הוכחו על ידי התובע. בכתב התביעה טען לנזק לפי דוח שמאי (4,947 ₪), אולם בדיון התברר כי לאחר הגשת התביעה הוא מכר את הקטנוע במסגרת עסקת "טרייד-אין". החוזה לא הוצג, מחיר המכירה אינו ידוע וכך גם לא ניתן להשוות בין מחיר המכירה לבין מחיר המחירון של קטנוע דומה, והאם כלל היה הפרש ביניהם.

4. הנטל להוכיח את עילת התביעה קרי, את כל אותן עובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש על ידו, מונח לפתחו של התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ (2007), בפסקה 23). במשפט האזרחי נקבע כי נטל זה הוא על פי "הטיית מאזן ההסתברויות" (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598 (1986)). מהנימוקים המפורטים לעיל, האמור לא הוכח במידה הנדרשת.

5. על כן, התביעה נדחית. התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסכום של 300 ₪ (סה"כ 600 ₪). הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין ומיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא הפועל.