ת"ק 44192-06-14 לוי נ' אוטובוס ואח'

לפניי תביעה לפיצוי בסך של 9,680 ש"ח שעילתה הפסדים שנגרמו לתובע מתביעת תגמולי ביטוח מקיף לכיסוי נזק שנגרם לרכבו בתאונת דרכים, אשר לפי הנטען הנתבעת 1 והנהג שהועסק אצלה אחראים לה.

1. בכתב התביעה נטען כי ביום 4.11.2011 בשעה 10:10 עמד רכבו של התובע (מסוג רכב פרטי) ברמזור אדום כשהוא בעצירה מלאה בצומת הרחובות החזון אי"ש ושדרות ירושלים בבני ברק כשלפניו ומימינו עמדו כלי רכב אחרים. או אז נסע רכב הנתבעת 1 (מסוג אוטובוס) – כשנוהג בו מר מורד בשיטי – במהירות, ובחוסר זהירות פגע ברכב התובע מאחור. מעוצמת הפגיעה נהדף רכב התובע ימינה ופגע עם צדו הקדמי-ימני ברכב שעמד לימינו.

    

2. הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי רכב הנתבעת 1 עמד ברמזור אדום מאחורי רכב התובע, ומשהתחלף הרמזור לירוק – החל האחרון בנסיעה לאחור ללא הבחנה, ופגע ברכב הנתבעת 1 בחזיתו.

    

3. לפניי חזרו העדים – התובע מזה ונהג הנתבעת מזה – על הגרסאות האמורות. התובע זימן לעדות את מר דוד לוי – המוכר לו מבית הכנסת שבו נוהגים השניים להתפלל – שלדבריו חזה בתאונה. מר לוי מסר במשטרה: "אני ראיתי בוודאות שנהגת האוטובוס פגע בו מאחור" [כך במקור – ט' ח']. לעומת זאת לפניי העיד: "אני לא ראיתי את המכה אלא את האוטו קופץ קדימה". כנשאל מר לוי מה בדיוק ראה, השיב: "אני מבהיר שראיתי שהאוטו קופץ קדימה והסקתי מזה שהאוטובוס פגע בו במהלך נסיעה, ולא שהרכב נסע ברוורס. ברוורס הוא בוודאות לא נסע כי ראיתי את הצומת ואת המכוניות". את רגע הפגיעה עצמה מר לוי לא ראה.

    

4. לאחר ששמעתי את העדויות ושבעלי הדין הדגימו לעיניי את אופן קרות התאונה בזירתה הווירטואלית (תוכנת "גוגל מפות"), באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ככלל, גרסת התובע לאופן קרות התאונה יותר הגיונית בעיניי. ראשית, עיון בתצלומי הנזק ובחוות דעת השמאי מעלה שהנזק שנגרם לרכבו של התובע מהתאונה נגרם מחבטה הגונה. יותר סביר בעיניי שחבטה זו נגרמה מפגיעה של אוטובוס הנוסע במהירות איטית מאשר מלחיצה על דוושת הגז ונסיעה אחורה. אין חולק כי לפני רכבו של התובע עמד רכב נוסף, כלומר רכב התובע לא היה הראשון ברמזור. אם התובע היה מתבלבל ומשלב להילוך אחורי במקום להילוך קדמי, לא סביר שהיה לוחץ על דוושת הגז במלוא העוצמה שכן היה חושש להתנגש ברכב שלפניו. יותר סביר שהיה מתחיל בנסיעה איטית כדי להימנע מפגיעה בו; ואם כך היה עושה – הנזק בענייננו היה קטן בהרבה מהנזק שנגרם בפועל. שנית, גרסת התובע נתמכה בעדות של עד חיצוני, שאומנם לא ראה את ההתנגשות עצמה, אך ראה שרכב התובע נהדף קדימה בחוזקה. עדות זו תומכת בגרסת התובע, שכן אם היה נוסע לאחור, סביר שרכבו היה נהדף קדימה קלות בלבד.

    

5. הנתבעות טוענות כי אין לקבל את גרסת התובע שלפיה הנזק שנגרם למוקד הקדמי של רכבו – נזק שעלות תיקונו הגיעה כדי 7,631 ש"ח (כולל מע"מ) – נגרם מהתאונה דנן. לשיטתן נזק זה נגרם מאירוע אחר. בהקשר זה טענה הנתבעת 2 – אשר ביטחה את רכב הנתבעת 1 בביטוח צד שלישי – כי לא הוגשה נגדה תביעה בגין נזק זה; כי לא סביר שאם נגרם לתובע נזק כה גדול במוקד הקדמי, לא ייגרם נזק ניכר גם לרכב שנפגע ממנו; ואם היה נגרם נזק לרכב זה – לא סביר שמי שנהג בו לא יבקש מהתובע פרטים. כמו כן מדגישות הנתבעות כי התובע לא זימן את הנהג של הרכב הנפגע למתן עדות, והדבר פועל לחובתו; וכי העד מטעם התובע גרס שלא ראה שרכבו פגע ברכב נוסף. התובע לא סיפק מענה מניח את הדעת לתהיות אלו. מנגד, חברת הביטוח שביטחה את רכב התובע בביטוח מקיף ראתה לשלם לו תגמולי ביטוח בגין הנזק שנגרם למוקד הקדמי של הרכב, וחזקה שלא עשתה כן בהתנדבות. לכך יש להוסיף כי הנתבעות לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובע שהעריך כי הנזק נגרם מהתאונה דנן. השאלה אם התובע הוכיח שהנזק בחלק הקדמי של רכבו נגרם מתאונה זו מגלה אפוא פנים לכאן ולכאן.

    

   ואולם, בנסיבות העניין לא ראיתי להכריע בשאלה זו, שכן אף אם אניח – לצורך הדיון בלבד – כי התובע לא הוכיח שהנזק הקדמי נגרם מהתאונה, אין בכך כדי לסייע לנתבעות. הטעם לכך הוא שעודני סבור כי הגרסה שהאוטובוס התנגש ברכב התובע מאחור, בעת שהיה בעצירה מוחלטת, מסתברת יותר מגרסת הנתבעות. על רקע קביעה זו, טענת הנתבעות במישור זה הייתה יכולה לסייע להן לכל היותר במישור הנזק, אלא שבסופו של דבר היא אינה מסייעת להן כלל, מהטעם שיובא להלן.