בוחבוט נ' אליהו

התובעת הגישה תביעה על סך 11,166 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבה בתאונה מיום 26.03.2015. נתבע 1 הוא חייל מג"ב, שנהג ברכב ממשלתי בעת האירוע. המדינה פיצתה את התובעת בגין אירוע זה אך קיזזה מסכום הפיצוי את הסכום הנתבע בגין 20% "אשם תורם" לאירוע, בגין 'ירידת ערך' עקב תאונות קודמות וכן הופחת סכום החזר הוצאות השמאי בנימוק כי הסכום מופרז. מכאן התביעה.

במהלך הדיון הצעתי לצדדים לסיים את התיק בפשרה במסגרתה תשלם המדינה לתובעת סך של 5,535 ש"ח, לאחר שהתרשמתי, כי הניכוי בגין 'ירידת ערך' מוצדק ואולם לא היתה הצדקה להפחתת הפיצוי בגין 'אשם תורם' וכן צורפה קבלה לגבי סכום התשלום לשמאי בפועל. המדינה סירבה להצעת בית המשפט. לפיכך, נשמעו ראיות בתיק.

דין התביעה להתקבל במלואה לעניין האחריות ולהתקבל בחלקה לעניין גובה הפיצוי.

לפי גרסת התובעת נסעה בנתיב השמאלי ישר, בנתיב ממנו התכוונה לבצע פנייה שמאלה כדין, כשלפתע חשה חבטה עזה ברכבה. המשיב, אשר נסע בנתיב הימני, ניסה לבצע פניית פרסה מן הנתיב הימני, שלא כדין ואגב כך חדר לנתיב נסיעתה בפתאומיות ופגע בחזית הימנית של רכבה, באמצעות החלק האחורי השמאלי של רכבו. התובעת טוענת, כי מיד לאחר האירוע התנצל בפניה חברו של משיב 1 שהיה עמו ברכב והתנצל על האירוע והסביר, כי ביצעו פניית פרסה פתאומית כיוון שהמשיב 1 שכח להוריד אותו בתחנת הרכבת.

הנתבע טען כי כלל לא נסע בנתיב שמימין לתובעת אלא בא מן הכיוון הנגדי וביקש לבצע פניית פרסה. התובעת, שנסעה ישר בנתיב נסיעתה, נכנסה בו טרם השלים את פניית הפרסה.