חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ת"ק 4414-10-14 כ' נ' כ'

: | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חדרה
4414-10-14
26.11.2014
בפני השופטת:
רקפת סגל מוהר

- נגד -
תובע:
י' כ'
נתבע:
נ' כ'
פסק דין
 

 

רקע

במסגרת תביעתו בתיק זה עותר התובע לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 33,000 ₪ בגין נזקים ממוניים, גופניים ונפשיים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מתקיפתו על ידי הנתבע ביום 13.2.10 בבית הכנסת שברח' השקד בגבעת עדה.

בגין המעשה נשוא התביעה הועמד הנתבע לדין פלילי בת"פ 54200-06-12 (חדרה) בו יוחסה לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובתאריך 15.7.14 הוא נדון לעונשי של"צ בהיקף של 140 שעות ופיצוי למתלונן (התובע) בסך של 3,000 ₪. הנתבע אשר הורשע תחילה על פי הודאתו, עתר לאחר מכן לביטול ההרשעה ובית המשפט אשר הפנה אותו לתסקיר של שירות המבחן נענה לעתירה זו וביטל את הרשעתו לאחר ששוכנע כי מדובר במקרה בו הנזק שייגרם לו בעקבות ההרשעה עלול לעלות על זה שייגרם לאינטרס הציבורי היה והוא לא יורשע (ר' כתב האישום ופרוטוקולי הדיונים שצורפו לכתב התביעה).

טענות הצדדים

לטענת התובע, גרם לו מעשהו של הנתבע לפגיעות חמורות בפניו – כאלה שהצריכו התערבות כירורגית והדבקת קרעים ואף לבושה גדולה בפני אנשי בית הכנסת בו הוא משמש כגבאי. עוד טוען התובע כי בטרם הודאתו, ניסה הנתבע, בחוסר יושר, לטפול עליו אשמת שווא כשטען בחקירתו במשטרה כי היה זה דווקא הוא שהותקף. את הוצאותיו בגין נסיעות לטיפולים רפואיים מעריך התובע ב-1,000 ₪ ואילו את הכאב והסבל שנגרמו לו לטענתו כמו גם את הטרדה והטרחה, מעריך הוא בסכום של 32,000 ₪. התובע טוען כי יש במעשי הנתבע משום עוולות נזיקיות של רשלנות, תקיפה והפרת חובה חקוקה. לשאלתי השיב כי סכום התביעה נקבע על ידו בהתאם לסכום התקרה של בית המשפט לתביעות קטנות והוסיף: "לא רציתי להגיש תביעה של 200,000 ₪ כי זה בבית משפט רגיל וזה לוקח הרבה זמן".

מנגד טוען הנתבע להגנתו כי הוא כבר נשפט ונענש בגין מעשהו שבוצע בשנת 2010 וכי אין בית המשפט יכול לדון אותו בגין מעשה אחד, פעמיים.

דיון והכרעה

סעיף 42א (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 קובע כדלהלן:

 

 

"(א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם,

יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו

או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק,

הוא בעל דין במשפט האזרחי...".

(ב) הוראות סעיף זה אינן חלות על -

(1) פסק דין של בית משפט עירוני שלא ניתן מאת שופט של בית משפט שלום;

(2) ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין.  

 

על פי הפסיקה, גם פסק דין שאיננו מסתיים בהרשעה, יכול להיחשב בהקשר זה כפסק דין מרשיע .

כך, בע"א 19/89 שלג גליל נ' כלפה, נקבע כי לעניין סעיף 42א(א) לפקודת הראיות "אין הבדל בין

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>