הרמן ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי תביעה ע"ס 6,472 ₪ שהגישו התובעים נגד הנתבעים בגין נזק שנגרם לרכבם.

ביום 17.6.16 עצרו התובעים את רכבם בשדרות בן ציון 30 בתל אביב כדי לאסוף נוסעת. התובעים העמידו את הרכב בצד ימין של הדרך, במקום שמסומן ככניסה לחניה, כאשר שני הגלגלים הימניים על המדרכה. התובעת 1 ישבה ברכב במושב ליד הנהג. התובע 2 יצא מהרכב כדי לסדר את הציוד של הנוסעת הנוספת בתא המטען ולאחר מכן עבר התובע לצד השמאלי של הרכב כדי לסדר ציוד במושב האחורי שמאלי. התובע פתח את הדלת האחורית שמאלית ורכן לתוך הרכב. בשלב זה, כאשר הדלת השמאלית כבר היתה פתוחה - כך עפ"י טענת התובעים - חלף הנתבע 2 עם רכבו על פני רכב התובעים ופגע בדלת הפתוחה תוך גרירתה לזווית 180 מעלות. לטענת התובעים, ישנם ברחוב שני נתיבים בכל כיוון והתובעים לא חסמו את נתיב הנסיעה. לטענת התובעים, הדרך ישרה ושדה הראיה פתוח ולא היתה שום סיבה שהנתבע 2 יפגע ברכבם של התובעים שכן הנתבע יכול היה לעבור לנתיב השמאלי או לעצור לפי רכבם של התובעים ולמנוע את הפגיעה בדלת. התובעים תובעים את שיעור הנזק שנגרם לרכב עפ"י דו"ח שמאי וכן את הוצאותיהם, בסכום כולל של 6,472 ₪.

הנתבעים דוחים את טענות התובעים. לטענת הנתבעים, רכב התובעים עמד בצד הדרך במקום האסור לעצירה, באופן החוסם חלקית את נתיב נסיעת הנתבע. לטענת הנתבעים, דלת רכבם של התובעים היתה סגורה. רק כאשר חלף הנתבע על פני רכב התובעים, או אז נפתחה לפתע הדלת האחורית שמאלית של רכב התובעים, דבר אשר גרם לפגיעה של דלת רכב התובעים עם חלקו הימני של רכב הנתבע. הנתבעים טוענים כי התובעים הם האחראים לתאונה, משום שהתובעים פתחו את דלת הרכב מבלי לנקוט באמצי זהירות ובניגוד לתקנה 80 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961. עוד טוענים הנתבעים, בין היתר, כי לא ניתן להסתמך על בדיקת השמאי שצורפה לכתב התביעה שכן בדיקה זו נערכה למעלה מחודשיים לאחר התאונה ועל כן ניתק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזקים שנבדקו ע"י השמאי.

עיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את הצדדים ואת העדה מטעם התובעים בדיון שהתקיים ביום 16.7.17, וכן עיינתי בתמונות שצורפו, ומצאתי לנכון לדחות את התביעה. להלן נימוקיי אשר יובאו בתמצית כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

המחלוקת שבין הצדדים הינה האם דלת רכבם של התובעים כבר היתה פתוחה בעת שהנתבע חלף על פני רכבם ופגע בדלת, כגרסת התובעים, או שמא הדלת היתה סגורה והתובע פתח אותה רק בעת שרכב הנתבע חלף על פני רכבם של התובעים, כגרסת הנתבעים. עסקינן אפוא בגרסה מול גרסה כאשר הכלל המשפטי קובע כי המוציא מחברו עליו הראיה ועל התובעים הנטל לשכנע את בית המשפט כי גרסתם עדיפה על גרסת הנתבעים. אני סבור כי התובעים לא הרימו נטל זה.

מעיון בתמונות הנזק של רכב הנתבע עולה כי כתוצאה מהפגיעה בין שני הרכבים נגרם נזק בעיקר לכנף הקדמית ימנית ולמראה של רכב הנתבע. נזק זה מתיישב יותר עם גרסת הנתבע לפיה דלת התובעים נפתחה רק לאחר שרכב הנתבע החל לחלוף על פני רכב התובעים, ומהפתיחה הפתאומית של הדלת נפגעה דלת רכבם של התובעים וכן נפגעה הכנף הימנית והמראה של רכב הנתבע. גרסת התובעים לעומת זאת מתיישבת פחות עם תמונות הנזק שכן עפ"י גרסת התובעים, דלת רכבם של התובעים כבר היתה פתוחה, ואם כך, הפגיעה של רכב הנתבע צריכה היתה להיות עם החלק הקדמי ימני של רכב הנתבע ומוקד הנזק ברכב הנתבע היה צריך להיות אף הוא בקדמת רכב הנתבע, ולא בכנף ובמראה הימניות של הרכב.