שמטובוב נ' צמח לאם ואח'

לפניי תביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות.

התובע הוא בעל חנות מכולת. לטענתו, בשנת 2013 ביצעה הנתבעת 1 שורה של עסקאות לרכישת מוצרים באמצעות כרטיס אשראי של הנתבע 1 (אָבִיהָ), אך לאחר מכן העסקאות הוכחשו על-ידי בעל הכרטיס ובפועל נותר חוב העומד לטענת התובע על סך של כ- 4,000 ₪. הנתבעים מצדם הגישו (בנפרד) כתבי הגנה, וטענו – כל אחד מנימוקיו – כי דין התביעה להידחות. יצוין, כי בשם הנתבע 2 טענה רעייתו האפוטרופסית, זאת נוכח מצבו הרפואי.

ביום 22.1.2018 התקיים דיון ובו שמעתי את טענות הצדדים. בסיום הדיון הסמיכו אותי הצדדים לפסוק בתיק זה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. יצוין, כי לפי הסכמת הצדדים בית המשפט אינו נדרש לנמק את פסק-דינו, אך בכל זאת מצאתי לנכון להביא בתמצית – ובלי למצות – כמה מן השיקולים שעמדו ביסוד הכרעתי.

לאחר ששמעתי את הצדדים, התרשמתי מדבריהם באופן בלתי-אמצעי ובחנתי את כתבי הטענות על נספחיהם, נחה דעתי כי אכן בוצעו במכולת עסקאות לרכישת מוצרים וכי נוצר חוב מסוים שטרם נפרע. לא שוכנעתי, כי הסכום ששילמו הנתבעים בשלב מסוים (בסך כולל של 2,000 ₪) נועד לפרוע את החוב נשוא התביעה. בה-בעת, התובע לא הוכיח במסמכים את מלוא החוב הנטען בכתב התביעה, ונותרה עמימות באשר להתקשרויות ולהתחשבנות בין הצדדים. בהקשר זה ראוי לציין גם שחלף זמן ניכר מאז ביצוע העסקאות, אם כי התרשמתי שהיו ניסיונות מצד התובע להסדיר את המחלוקת בפשרה.

על יסוד מכלול השיקולים והנתונים שלפניי, ולאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו הן לכתב התביעה הן לכתב ההגנה, מצאתי לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 1,436 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק-הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום, י"א שבט תשע"ח, 27 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.