ת"ק 4405-06-14 רום נ' טופ אלפא ניהול תיקי השקעות בע"מ

לפניי תביעה על סך 8,000 שקלים שעילתה פיצוי ללא הוכחת נזק בגין משלוח הודעות פרסומת לכתובת הדואר האלקטרוני של התובע, במועדים שונים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת").

טיעוני הצדדים:

1. לטענת התובע, קיבל מאת הנתבעת לתיבת הדואר האלקטרוני שלו פרסומות, אף שמעולם לא נתן לה הסכמתו לקבל פרסומות ותוכן מסחרי. לטענתו, מדובר בפרסומות, שנועדו לקדם את מטרותיה של הנתבעת, וזאת במטרה כי הנמען יוציא מכספו וירכוש ממנה מוצרים ו/או שירותים שונים, וזאת תוך מראית עין שמדובר בשירות חינם או ללא התחייבות.

   עפ"י נספחי כתב התביעה, שלוש מן ההודעות שנשלחו, היה נוסחן כדלקמן: "דוד שלום, מצ"ב סקירה חודשים ועדכון ביצועי קרנות לעיונך. נשמח לענות לכל שאלה." וחמש הודעות נוספות, עניינן בהזמנה ל"אירוע יוקרתי", או "כנס" בחסות הנתבעת.

   לטענת התובע, כאמור מעולם לא מסר את כתובת הדוא"ל שלו לנתבעת וממילא מעולם לא ניתנה הסכמתו לנתבעת למשלוח דיוור פרסומי. עוד טוען התובע, כי הנתבעת הפרה את הוראות החוק, אף בכך שלא העניקה את הכותרת "פרסומת" להודעות שנשלחו. התובע מאשר, כי נמנע מהקשה על לחצן "הסרה", בטענה שהימנעות זו נבעה מהחשש "לשדר" כי הכתובת פעילה וכי היא תימסר ע"י השולח למפרסמים אחרים.

2. הנתבעת אינה מכחישה, כי שלחה את ההודעות נשוא התביעה לתובע, אולם בפיה שלוש טענות עיקריות – האחת, ההודעות אינן "דבר פרסומת" כהגדרת החוק, כי אם חומר מקצועי ותוכן אינפורמטיבי הנמסר בחינם והזמנה לערב חוויתי בלבד. אין אזכור במייל למוצר/שירות למכירה שכן המייל נועד להרחבת ידע הלקוחות. השניה, כי אין לנתבעת את היכולת לקבל את מייל התובע אלמלא נתן זאת בעצמו בשיחת טלפון עם אחד מנציגי הנתבעת. לטענת הנתבעת, היא אכן שולחת דיוור, ולכן מקפידה על נהלי עבודה לשמירה על חוק הספאם. והשלישית, כי התובע כלל לא ביקש להסירו שכן באם היה מקיש על לחצן ה"הסרה" המופיע בכל אחת מן ההודעות שקיבל, היה מוסר מיידית ובכך נמנע מקבלת מיילים. לטענת הנתבעת, מהתנהלותו זו של התובע משתמע כי לא רצה שיסירהו, ועל כן יש לראות בכך הסכמה מתמשכת לקבלת ההודעות.

   דיון והכרעה:

3. השאלה הראשונה העומדת להכרעה בתיק זה היא, האם ההודעות האלקטרוניות שנשלחו לתובע, באות בגדר דבר פרסומת האסור במשלוח לפי הוראות סעיף 30א(א) לחוק התקשורת, קרי, "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". כאמור, הנתבעת גורסת כי ההודעות נוגעות למידע אינפורמטיבי והזמנה לערבים חוויתיים בלבד, ועל כן, לשיטתה, אין לראות בהן משום שיגור "דבר פרסומת".