ת"ק 44034-03-14 רוזנברג נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 03.09.14, לפיו חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 33,800 ₪.

ביום 28.09.14 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק דין ונימקה מדוע לא התייצב נציג מטעמה לדיון שנקבע בתובענה. הנתבעת טוענת כי אי ההתייצבות לדיון אינה נובעת מזלזול או חוסר תום לב אלא מטעות אדמיניסטרטיבית. פסק הדין טרם הומצא לנתבעת לטענתה אולם היא למדה עליו מעיון באתר נט המשפט.

הנתבעת טוענת כי בפיה טענות הגנה טובות כנגד התביעה וכי מדובר בתקלה שארעה חרף כל שיטות העבודה והמחשוב והסריקה בהן היא נוקטת.

בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין הועברה לתגובת התובע.

בתגובה שהגיש התובע ביום 02.10.14 ביקש הלה לדחות את הבקשה. לטענתו מאופיינת התנהגות הנתבעת לכל אורך התיק בדחיינות הגורמת להארכת סיבלו. לנתבעת ניתנה הזכות להגיש בקשה לביטול פסק הדין תוך 7 ימים, אך היא אחרה בהגשת הבקשה. לפיכך ביקש כי בית המשפט לא ייתן ידו לסחבת וידחה את בקשת הנתבעת.

עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי פסק הדין הומצא לנתבעת כדין ביום 09.09.14. כלומר, קיים בתיק אישור מסירה חתום בניגוד לטענת הנתבעת.

בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו לבחון האם יש מקום לבטלו מחובת הצדק, או מכוח שיקול אחר ששוקל בית המשפט. לשם בחינת שיקולי הצדק יש לעמוד על טעמי אי-ההתייצבות, לצד סיכויי הצלחת המבקש להוכיח עמדתו בבית המשפט, כמו כן יש לעמוד על תום ליבו של המבקש. מנגד, יש להעמיד את אינטרס ההסתמכות של המשיב.

בתיק זה שוכנעתי כי לא מדובר בזלזול בבית המשפט ובצד שכנגד אלא בטעות אנוש, כמו כן לא ניתן לקבוע בשלב זה שאין לנתבעת סיכויי הגנה בתיק זה. הבקשה אכן הוגשה באיחור אולם לא באיחור ניכר ולבית המשפט יש סמכות להאריך מועדים ואני מורה לפיכך על הארכת המועד עד להגשת הבקשה.

לאור כל האמור לעיל ולאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, לאחר ששקלתי את האינטרסים השונים של הצדדים, אני סבורה כי יש לאפשר לנתבעת להוכיח טענותיה בבית המשפט וליתן לה את יומה, תוך חיובה בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪ וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך.