דוד שמור נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

1.תביעה זו עניינה בנזק שנגרם לצמיג ברכב התובע אשר לשיטתו האחריות לאירוע מוטלת על הנתבעת.

2.על פי כתב התביעה, התובע נהג בכביש 40 לכיוון צפון כאשר חש מכה לאחר שהגלגל הימני קדמי ברכבו נכנס לבור. כשבוע לאחר מכן התברר כי יש בליטה משמעותית בצד הצמיג, שהיה חדש יחסית, והתובע חזר למקום האירוע ומצא כי קיים במקום בור משמעותי בכביש אשר תועד על ידו. התובע פנה מספר פעמים לנתבעת אולם הנתבעת טענה כי בהעדר דווח על המפגע, אשר גם לא אותר על ידי צוותי הסיור, היא אינה אחראית למפגע הנטען או לפיצוי התובע.

3.לכתב ההגנה, בו חזרה הנתבעת על טענותיה, צורפו דווחים של צוות הסיור בתקופה שלפני התאונה. הנתבעת סבורה כי מאחר שמדובר בכספי ציבור, לא ניתן לחייבה בפיצוי התובע כאשר הדרישה הועברה רק שבוע לאחר האירוע הנטען, והצמיג הוחלף רק חודשים לאחר מכן. הנתבעת סבורה כי התובע לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו להוכיח את גרסתו.

4.לאחר ששקלתי את עדויות וטענות הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה, וזאת בשל אלה:

ראשית, נתתי אמון מלא בגרסת התובע באשר לאירוע שבו נפגע הצמיג. התובע תיאר באופן עקבי את האירוע, בו עבר מנתיב שמאלי לנתיב ימני וחש כי הגלגל הימני נכנס לבור ממנו יצא "בבום אדיר". התובע מסר לבית המשפט תמונות וציין כי המפגע היה בחלקה התחתון (טופוגרפית) של הדרך הנראית בתמונה ת/2. אשתו של התובע העידה אחריו כאשר המתינה בחוץ במהלך עדותו ותיארה באופן תואם לחלוטין את האירוע, לרבות מעבר הנתיב והמיקום הטופוגרפי של המפגע.

שנית, הוצגו בפני תמונות של המפגע הנטען, ניתן לראות בור ארוך המורכב ממספר בורות שחלקם מחוברים זה לזה, ובמרכזם "איים" של אספלט, כאשר מהתמונה שצולמה בתקריב, נראה כי שולי האספלט חדים ובהחלט מתקבלת על הדעת הטענה כי כניסת צמיג לבור כזה תגרום לו נזק ממשי. התמונה של החתך בצמיג שהתגלה במועד החלפתו מתיישבת עם אופי המפגע הנצפה בתמונות ועם תיאור התובע ואשתו את האירוע.

שלישית, הסייר לא הובא לעדות, לא הוכח כי אין דו"חות נוספים, ולא ניתן הסבר מפי עד המכיר את העובדות מידיעתו האישית. הטענות נשמעו מפי נציג הנתבעת, שלמד אותן מעיון במסמכים וככל הנראה אינו בעל ידיעה אישית לגבי נסיבות האיתור והטיפול במפגע הנטען. על כן, מדובר בעדות שמיעה, שמשקלה מועט, וזאת אם ייקבע שהיא קבילה.

מבלי לפגוע באמור לעיל, בחנתי את הדו"חות שהוגשו לעיוני. מאלה ניתן ללמוד שביום 07.02.2017 (10 ימים לפני האירוע) נמצאו בורות בכביש 40 בין קילומטר ל- 234 עד 236 וכן בקילומטר 230, שני אלה טופלו עם אספלט קר; ביום 14.02.2017 נמצא בור בכביש 40 בקילומטר 227 שטופל באספלט קר; ביום 16.02.2016 נמצא בור בכביש 40 בקילומטר 234-235 שאף הוא טופל באספלט קר.

לא הוצגו בפני דו"חות טיפול המתייחסים לשבוע שלאחר האירוע על אף שהתובע טען כבר בכתב התביעה כי המפגע נותר במקום לפחות שבוע ולא הוסר. נציג הנתבעת טען בדיון כי בזמן החורף "יש מקומות שיורד גשם יש מצב של התפרקות אספלט... רואים בסיורים שטיפל באספלט קר וכל מיני מקומות שמצא" (עמ' 3 שורות 32-35). נציג הנתבעת הסביר כי טיפול יסודי יותר נעשה רק לאחר שהגשמים נרגעו, שכן לא ניתן לבצעו "כשיש גשם והאזור קר". נראה, כי הטיפול שנעשה, אם נעשה במקום המדובר, אינו מאפשר המשך שימוש סביר בדרך ככל שהטיפול אינו מחזיק מעמד מעבר לימים ספורים. בהעדר דיווח במועד צילום התמונות ת/1 גם לא ניתן לוודא כי צוות הסיור מאתר ומטפל בכל מפגע של בור בכביש.

לעניין זה אפנה שוב לדוחות הסיור מהם עולה כי בקילומטר 234 – 236 חזר המפגע של בור בכביש אשר לכאורה תוקן ביום 07.02.2017 ואותר בשנית ביום 16.02.2017 (על הדיווח מיום 16 לפברואר נרשם 16.02.16, אולם בהתאם לסעיף 7 לכתב ההגנה, מדובר בדיווח שנערך בימים שלפני התאונה). לא ניתן לקבוע כי במהלך כל אותם 8 ימים בין מועדי הדיווחים האמורים, לא אפשר מזג האוויר ביצוע תיקונים יסודיים יותר של הבורות בכביש.

רביעית, התרשמתי ממצב הכביש כפי שנראה בתמונה ת/1. לא הוצגה בפני כל ראייה לכך כי מפגע גדול ומשמעותי כפי שנראה נוצר בשל אירוע גשם בודד, ואפילו משמעותי. בעין בלתי מקצועית נראה כי מדובר בהתפוררות של האספלט במהלך זמן. העובדה שלא היו תלונות של נהגים אחרים בשל נזקים מאותם בורות (כאמור בטענות הנתבעת, עמ' 2 שורות 32-33), אינה מעידה על כך שהבורות לא היו קיימים. מקובל עלי הסבר התובע כי לאחר שחזר למקום שבוע אחרי האירוע ואיתר את המפגע הרציני, דיווח למוקד.

4.אינני מוצאת פגם בכך שהתובע לא דיווח מיידית למוקד כאשר לא ידע מהו המפגע שגרם למכה ברכב ואף לא ידע כי נותר נזק משמעותי עד שזה התגלה לו שבוע מאוחר יותר. סבירה בעיניי הטענה כי בעת עצירת הרכב בצומת הבא בקרבת תחנת הדלק לא התגלתה הנפיחות בצמיג וזאת אף אם היתה שם ההתנפחות כבר באותה עת וכי מדובר בנזק שקל יותר לאתרו באור יום.

התובע הסביר כי לא החליף את הצמיג כל עוד ניהל תכתובת עם הנתבעת ורק לאחר שהבין שלא יקבל פיצוי רכש את הצמיג החדש. תשובה אחרונה של הנתבעת שצורפה לכתב התביעה נשלחה ביום 03.04.17. לא ניתן לקבוע מתי נמסרה על ידי הדואר אך אני מקבלת את ההסבר האמור, במיוחד כאשר הוסבר על ידי התובע שבדק והבין כי אין כל מניעה בטיחותית להמשיך ולנסוע ברכב חרף הפגיעה בצמיג.

5.על פי סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה."

הנתבעת אינה מכחישה כי היא אחראית לתחזוקה וטיפול בכביש 40 באזור שבו היה המפגע שגרם לנזק בצמיג. מצאתי כי הכביש שבו הבור הנראה בתמונות שהוגשו על ידי התובע, הוא בבחינת "דבר מסוכן" אשר הנתבעת ממונה עליו.

העובדה שמדובר בחברה ממשלתית המבוססת על כספי מדינה אין בה כדי לפטור את הנתבעת מחובתה לתחזק את המקום בצורה ראויה שתמנע סיכונים. במקרה דנן, הובהר כי הפעולות שביצעה הנתבעת לתיקון הבורות במקום לא מנעו את חשיפתם בשנית.

לחלופין, הבורות הנזכרות בדו"חות הסיור של הנתבעת, אינם אלו בגינם נפגע רכבו של התובע. כך או כך, הובהר כי התממש סיכון בשל תחזוקה לקויה, ולפיכך על הנתבעת לפצות את הנפגע בגין נזקיו.

6.באשר לנזק: התובע נסע בצמיג שנפגע הן לפני התאונה והן לאחריה. התובע טען והמחיש בתמונה ת/3 כי מדובר בצמיג חדש יחסית אולם לא ניתן להתעלם מהעובדה שבעת החלפת הצמיג "זכה" בצמיג חדש במקום צמיג משומש ובכך שיפר, ולו במעט, את מצבו.

רכישת הצמיג היתה כרוכה בתשלום של 567 ₪. התביעה הועמדה על סך של 3,297 ₪ ולטענת התובע, הסכום משקף את ההוצאות שנגרמו לו ובין היתר בגין בזבוז זמנו.