ת"ק 4391-12-14 גרינברג נ' הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ ח.פ 520017450

רקע

בתקופה הרלבנטית לאירועים נשוא התביעה ומאז שנת 2003 היתה התובעת מבוטחת על ידי הנתבעת בפוליסת בריאות מס' 1045182019 (להלן: "פוליסת הבריאות").

במסגרת תביעה זו עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בהשבת סכומים שנגבו ממנה ומבעלה על ידה שלא כדין, ובפיצויה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, בסך כולל של 20,000 ₪.

טענות הצדדים

לגרסת התובעת, בתאריך 1.1.12 פנתה אליה הנתבעת בטלפון בהצעה לרכוש תוספת כיסוי לפוליסת הבריאות שלה ("התוספת לפוליסת הבריאות") ופוליסת ביטוח חיים מסוג ריסק 1 (להלן: "פוליסת ביטוח החיים"). לטענתה, חרף העובדה שבשיחת טלפון זו היא הביעה הסכמתה לרכישת התוספת לפוליסת הבריאות וסירבה באופן מפורש להצעה לרכישת פוליסת ביטוח החיים, פתחה הנתבעת פוליסת ביטוח חיים ריסק 1 על שם בעלה, מר בוריס גרינברג (להלן: הבעל") וחייבה את חשבון הבנק שלה בגין פוליסה זו בסכום חודשי של 350 שקלים, במשך 9 חודשים.

התובעת טוענת כי פניותיה הרבות אל הנתבעת בניסיון להבין פשר העניין העלו חרס והיא הופנתה על ידה, הלוך וחזור, מסוכן לסוכן, כשבמהלך כל הזמן הזה המשיכה האחרונה לגבות ממנה כספים שלא כדין ומשכך נאלצה היא לבטל את ההרשאה שהיתה לנתבעת לחייב את חשבון הבנק שלה.

אלא שאז הסתבר לה כי הנתבעת הגדילה לעשות והגישה כנגד בעלה תביעה על סך של 1,027.08 ₪ בגין הפסקת תשלום פרמיות פוליסת ביטוח החיים ואף פתחה כנגדו תיק בהוצאה לפועל.

לטענת התובעת, במצב הדברים שנוצר, לא נותרה לה ברירה אלא לפנות לעורכת דין אשר טיפלה בנושא זה והביאה בסופו של דבר לסגירת התיק. בנוסף לכך – כך לטענתה, היא נאלצה לקחת הלוואה על מנת שתוכל לכסות את כל ההוצאות הבלתי צפויות שנגרמו לה בגין מעשי הנתבעת.

מנגד טוענת הנתבעת כי השינויים שבוצעו בפוליסה נעשו בהתאם לבקשת התובעת וכי חיובי החשבון שלה בוצעו באישורה.

במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 12/3/15, אמר נציג הנתבעת בתשובה לשאלתי, כי לא עלה בידה להשיג את הקלטת השיחה הטלפונית העומדת בבסיס התביעה וטען כי בהעדר מידע אודות הקשר שניהלה התובעת עם סוכניה, פנתה אליה הנתבעת עוד לפני כשנה מתוך נכונות וכוונה לפצותה בגין הסכומים שנגבו ממנה לטענתה שלא כדין, אלא שהיא לא חזרה אליה עם תשובה. לתמיכת טענה זו הציג הוא בפני תכתובת מייל (נ/1) שאמנם מלמדת על התכתבות פנימית בין עובדי הנתבעת בדבר האפשרות לפיצוי התובעת, אך אין בה כדי להוכיח שהנתבעת אכן פנתה אל התובעת בנושא זה, בפועל.

התובעת מצידה טענה כי הפניה היחידה שנעשתה אליה מטעם הנתבעת היתה ביום שקדם לדיון בבית המשפט, חזרה על עיקר טענותיה כפי שפורטו לעיל וטענה כי אופן התנהלותה של הנתבעת הסב לה הוצאות רבות ובהן תשלום סך שכר טרחה בסך של 5,900 ₪ לעורכת דין שייצגה אותה. אישורה של עורכת הדין ורדית ירושלמי אותו הגישה התובעת לתיק בית המשפט לאחר הדיון ובהתאם להנחייתי, מכיל התייחסות מפורטת לרכיבי הסכומים ששילמה לה התובעת (אלה המופיעים בקבלות ת/1), מלמד על כך שהתובעת פנתה אליה בשעתו בעקבות תיק ההוצאה לפועל שפתחה הנתבעת כנגד בעלה וכי היא ייצגה אותו בהליך זה והכינה עבור התובעת את כתב תביעתה בתיק הנוכחי.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם שמעתי את עדות התובעת ואת התייחסות נציג הנתבעת ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, דעתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.