ת"ק 43889-11-15 יהלום נ' אברהם ואח'

התובע השכיר לנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") חלק בדירה, הסמוכה לטכניון, מאז שנת 2011, עם שותף נוסף. הנתבעים מס' 2 ו-3 (להלן: "הערבים"), הורי הנתבע מס' 1, נתבעים כערבים לחוזה השכירות.

אין חולק כי הנתבע פרע את התחייבויותיו לפי ההסכמים הקודמים, האחרון שבהם נחתם ביום 1/10/14 ותוקפו עד ליום 30/9/15 (נספח א' לכתב התביעה).

עניינה של התביעה תקופת השכירות שמיום 1/10/15 ואילך, בגינה לא נחתם חוזה ע"י מי מהנתבעים, ורק השותף חתם על החוזה, גם אם באיחור, ומסר 12 צ'קים להבטחת תשלום דמי השכירות.

התובע טוען כי הנתבע והשותף לא נתנו לו הודעה מוקדמת על רצונם לחדש את החוזה, 45 יום מראש (סעיף 32 לחוזה, נספח א'), אך לשיחה טלפונית שיזם התובע בסוף חודש אוגוסט בשאלה האם יבקשו להמשיך לשכור את הדירה, השיבו שניהם בחיוב, והתובע אמר להם כי דמי השכירות בשנה נשוא התביעה יהיו 1,400 ₪ לשותף (במקום 1,300 ₪ בשנה שהסתיימה). התובע הגיע לדירה ביום 1/10/15 עם חוזה מוכן, הנתבע נכח והשותף לא, התובע ביקש מהנתבע כי שניהם יחתמו על החוזה, והנתבע התחייב לחדש את הוראת הקבע לתשלום דמי השכירות.

ביום 12/10/15 שלח התובע תזכורת לנתבע ולשותף, ונענה ע"י הנתבע בדוא"ל "העניין יטופל עד מחר" (נספח ב' לכתב התביעה). ביום 21/10/15 נשלחה תזכורת נוספת להתראה על היותם של הנתבע והשותף מסיגי גבול (נספחים ג' ו-ד' לכתב התביעה). ביום 25/10/15 נערכה פגישה בדירה, השותף חתם על זכרון דברים ומסר צ'קים והנתבע סירב לעשות כן. ביום 26/10/15 נשלחה לנתבע התראה אחרונה בהזמנה להצטרף לחוזה השכירות ולהסדיר את התשלום (נספח ה' לכתב התביעה), ומשלא עשה כן הופקד שטר הבטחון, שנמסר לפי החוזה הקודם (סעיף 8(ב) לחוזה), וביום 9/11/15 נעשתה פניה בכתב אל הערבים, אך המכתב הוחזר לשולח (נספחים ו' ו-ז' לכתב התביעה, לא קריא).

התובע טוען כי הנתבע מחזיק בדירה ללא חוזה בתוקף וללא תשלום ותבע ממנו את הסכום 20,000 ₪, בגין 100 דולר ליום איחור בפינוי, עד לפינוי (סעיף 18(א) לחוזה, נספח א') וכן כיסוי כל החשבונות ונזק, אם ייגרם לדירה בתקופת החזקתו בה. לאחר שחלף זמן מפתיחת התיק, והנתבע המשיך להחזיק בדירה, הגיש התובע ביום 29/3/16 ברשות כתב תביעה מתוקן, בו העמיד את סכום התביעה על הסכום המירבי בבית משפט זה, 33,500 ₪.

במקביל להגשת התביעה לראשונה, הגיש התובע לביצוע בתיק הוצל"פ 500366-11-15 את שטר הבטחון בסך 7,500 ₪, הנתבע הגיש בקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע שטר, בגינן נפתח תיק ת"ט 29786-03-16, והוא מתנהל לפני כב' הרשמת הבכירה שכטר-ישראלי. פרוטוקול הדיון שנערך שם ביום 29/6/16 הובא לעיוני, וממנו עולה כי התובע גבה מאת הנתבע את סכום החוב בתיק ההוצל"פ בהליך עיקול חשבון הבנק של הנתבע ומימושו.

הערבים התגוננו בטענה כי ערבותם אינה חלה על התקופה נשוא התביעה, אף לא על החוזה נספח א', וכי כתב הערבות, שצורף כנספח א' לכתב התביעה נחתם בקשר עם חוזה השכירות מיום 1/10/11 עד 30/9/12.

הנתבע הגיש כתב הגנה, בו אישר את רוב העובדות, שנטענו ע"י התובע, לרבות הסיכום הטלפוני עם התובע לפיו החוזה יחודש גם לתקופה נשוא התביעה, אך טען כי הוסכם ששכר הדירה יועלה ב-50 ₪ לחודש לכל שותף, וכאשר מסר התובע את החוזה לנתבע ולשותף ביום 1/10/15 גילה כי דמי השכירות הועלו ב-100 ₪ לחודש לשותף, ןלכן לא הסכים לחתום על החוזה.

הנתבע טען כי שילם לתובע עבור דמי השכירות לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2015 לפי החוזה הקודם, 1,300 ₪ לחודש, סה"כ 3,900 ₪, וכי הצדדים לא הגיעו לפשרה אודות גובה דמי השכירות המוסכמים.