ת"ק 4388-05-16 אבן חן נ' סמארט הוטלס בע"מ

1.לפניי, תביעה לחיוב הנתבעת המפעילה והבעלים של מלון "איל" בירושלים, בתשלום פיצויים לתובעת בסך כולל של 8764 ₪ .

טענות התובעת

2.התובעת התארחה בין התאריכים 22-23/05/14 במלון "איל" בירושלים השייך לנתבעת . ביום 01/06/14 גילתה התובעת באקראי, פירסום של משרד הבריאות ובו דיווח על עובד מטבח בבית המלון הנ"ל, החולה בדלקת כבד נגיפית מסוג A . כמו כן, ניתנה הוראה לכלל אורחי המלון שאכלו בו ארוחת בוקר בין התאריכים 18/05/14-23/05/14 ושטרם חוסנו כנגד המחלה הנ"ל, לפנות לרופא המשפחה ולהתחסן מידית. למרות שפרטיה האישיים של התובעת היו מצויים בידי הנתבעת, איש מטעמה לא יצר קשר עימה .

3.מיד עם גילוי הידיעה הנ"ל, התובעת החלה לחוש ברע ונזקקה לשני ימי מנוחה בבית. התובעת ניהלו אינספור שיחות טלפון עם האחיות והרופאים במשרד הבריאות וקופת חולים שהורו לה להגיע מיד ולהתחסן כנגד צהבת.

4.לטענת התובעת, היא זכאית לקבל מהנתבעת פיצויים כמפורט להלן : 564 ₪ החזר מלא עבור השהייה במלון, 1500 ₪ פיצוי בגין ימי מחלה, 1700 ₪ שכ"ט עו"ד בגין משלוח מכתבי התראה לנתבעת וכן 5,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש.

טענות הנתבעת

5.התביעה קנטרנית וטרדנית , התובעת היא היחידה מבין אורחי המלון שבאה בטענות כלפי הנתבעת בשל האירוע המצער שלנתבעת לא הייתה שליטה עליו.

6.אין ולא הייתה פעולת מניעה כלשהי, אותה הנתבעת הייתה יכולה לבצע או שהיה מצופה ממנה לבצע, טרם הגילוי שאחד מעובדי המלון חלה במהלך חופשה בצהבת. לאחר הגילוי פעלה הנתבעת כנדרש ודיווחה על האירוע למשרד הבריאות.

7. הגילוי על מחלת העובד היה לאחר סיום האירוח במלון, לפיכך, התובעת קיבלה שירות חם לבבי ומקצועי וקיבלה תמורה מלאה לכספה. מבלי לזלזל בתחושת התובעת לאחר גילוי המחלה, במבחן התוצאה, התובעת לא נדבקה, קיבלה את ההודעה וחוסנה בזמן בחיסון שהוא פשוט. אישורי המחלה המתייחסים לתאריכים 01-02/06/14, ניתנו באופן רטרואקטיבי רק ביום 06/07/14. יש לשים לב כי החיסון ניתן לתובעת רק ביום 02/06/14. בשעות אחר הצהרים. לנתבעת אין אחריות לנזקים הנטענים של התובעת ואין מדובר בנזקים אמיתיים שלא הוכחו. התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין עגמת נפש.

דיון והכרעה

8.כידוע על התובע החובה להוכיח את תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נז (4)981(2003).

9. לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם והתרשמותי מהצדדים שהעידו לפני, בדיון שהתקיים ביום 9/01/17 , הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי כפי שיוסבר להלן:

10. הנתבעת טענה כי לא ניתן היה למנוע את האירוע המצער שכן לא הייתה באפשרותה לדעת מראש כי עובד מטבח שחזר מחופשה נדבק בצהבת, אולם הנתבעת לא הציגה ראיות כלשהן כי אכן מדובר בעובד שחזר מחופשה בה נדבק בצהבת. אף לא הובא תיעוד כלשהו לכך שעובדי המטבח במלון של הנתבעת אכן עברו ועוברים בדיקות רפואיות תקופתיות כנדרש. לפיכך, אני קובע כי לנתבעת אחריות לנזקי התובעת, ומכל מקום בעת פסיקת הפיצויים אתחשב בעובדה שמדובר באירוע חריג ולא ברור היקף אחריותה של הנתבעת לאירוע המצער.