ת"ק 4383-03-14

עניינה של התביעה שבפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 27.05.13.

הצדדים לא נחלקו בשאלת האחריות, אלא בשאלת הנזק בלבד.

עפ"י חוות דעת השמאי שהגיש התובע, נגרם לו נזק ישיר בסך 13,792 ₪, וכן נגרמה לרכב ירידת ערך בסך 3,432 ₪. כן, נשא התובע בשכ"ט השמאי, בסך 1220 ₪.

הנתבעת שילמה לתובע סך 11,670 ₪ בלבד.

לטענת הנתבעת, שכ"ט השמאי הינו מופרז ומוגזם. כן נטען, לעניין ירידת הערך, כי התובע לא העביר מידע לגבי העבר הביטוחי המלא של הרכב וכי רכבו נמכר מבלי שתוקן. עוד, נטען כי היה על התובע להתקין ברכבו חלק תחליפי או משומש ולא מקורי. לעניין זה, צירפה הנתבעת לכתב ההגנה דו"ח חלקים שהיו זמינים בקרות האירוע, לטענתה ועפ"י בדיקתה.

בדיון שהתקיים בפני, העיד התובע כי הרכב היה בבעלותו מיום שעלה על הכביש וכי לא עבר כל תאונה קודמת. כן, טען כי הרכב תוקן קודם שנמכר. לעניין שכ"ט השמאי, טען התובע כי השמאי ביצע שלוש בדיקות לרכב, לפני התיקון, במהלכו ולאחריו. בנוסף, טען התובע כי עפ"י חוות דעת השמאי, לא נמצאו חלפים משומשים תואמים ועל כן אושרה על ידו התקנת חלף מקורי.

נציג הנתבעת חזר על טענותיה כפי שפורטו בכתב ההגנה.

בהחלטתי מיום הדיון, הוריתי לתובע להגיש לתיק ביהמ"ש חשבונית תיקון וכן אסמכתאות בנושא עברו התאונתי של הרכב.

התובע אכן הגיש חשבונית תיקון, ע"ס 13,792 ₪. כמו כן, הציג אישורי חברת הביטוח, מהם ניתן ללמוד, כי מאז חודש יולי 2011, מועד עלית הרכב על הכביש, לא הייתה כל תביעה בגין תאונה ברכב התובע.