ת"ק 43820-12-14 וודקה נ' סורודולין ואח'

לטענת התובע, בסוף שנת 2011, שכר את שירותי הנתבעים, קבלנים במקצועם, לבצע עבודות בניה בביתו שבקרית טבעון.

בסע' 5 לכתב התביעה, פירט התובע את העבודות שביצעו הנתבעים בביתו וכן טען כי שילם לנתבעים סך של 150,000 ₪.

אולם, עם תחילת עונת הגשמים הסמוכה, התגלו בבית ליקויי בניה חריגים, כאשר עיקרם הוא כשלים במערכת האיטום של גג הבית והמעטפת החיצונית.

לאחר פניות רבות של התובע אל הנתבעים, תיקנו הנתבעים בסוף שנת 2012 חלק מעבודות האיטום בגג ואילו את היתר התחייבו להשלים במהלך חודש אפריל 2013, אך לא עשו כן.

התובע צירף לכתב תביעתו חוו"ד של שמאי מטעמו, מר טל גל, שבדק את דירת התובע בתאריך 2.7.14 וקבע כי הוצאות התיקונים הינן בסך של 64,500 ₪.

התובע העמיד את תביעתו על הסך של 33,800 ₪ וזאת כדי להקנות סמכות לביהמ"ש לתביעות קטנות.

בכתב הגנתו של הנתבע 1, טען כי לא היתה כל התקשרות בינו לתובע.

לדבריו, הגיש הצעת מחיר לתובע, אך זו נדחתה על ידי התובע והוא לא ביצע כל עבודה עבור התובע.

הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה, אך טען אף הוא כי לא היה הקבלן וכי העבודה לא בוצעה על ידי הנתבעים.

מי שביצע את העבודה עבור התובע היה ולדמיר פינקל והוא זה שקיבל את הכסף מהתובע עבור עבודתו.

לאחר שנשמעו מלוא הראיות, הנני מקבלת את טענות התובע, כאשר נתתי אמון בעדותו ובעדות העדים מטעמו, כי סוכם בינו לנתבעים שישמשו כקבלנים לביצוע עבודות השיפוצים בדירתו, כפי שפורט בכתב התביעה.

אכן, התובע לא ערך הסכם בכתב בינו לנתבעים, אך הוגשה לו על ידם הצעת מחיר ועל בסיסה סוכם כי הנתבעים יבצעו את העבודות בביתו של התובע.