חסידי ואח' נ' חי אירועים 770 בע"מ

התביעה שבין התובעים לנתבעת נדונה ביום 15.2.2017 וניתן בה פסק דין. כמו כן, בהעדר המצאה כדין לצד ג' של ההזמנה לדיון למועד שנקבע הדיון בהודעה נדחה והיא העניין שלפני.

לטענת הנתבעת, במהלך חודש אוקטובר 2014 היא שכרה את שירותי צד ג' הכוללים צילום אירועים באולם אותו הפעילה ובהתאם להסכמות בניהם היה על צד ג' לספק עבודת צילום לתובעים אשר חגגו אצלה בר מצווה וזאת תוך 14 ימי עסקים מיום האירוע. לטענת הנתבעת, חרף ההסכמות בינה לבין צד ג' לא סופקו הצילומים והחומרים שהוזמנו לתובעים. משלא קיבלו התובעים את צילומי בר המצווה לרבות תמונות ואלבום תבעו את הנתבעת איתה נקשרו בהסכם האירוע. מכאן הודעת צד ג'.

צד ג' מצדו, אישר כי אכן עיכב את העברת החומר לתובעים אלא, לטענתו העיכוב נבע כתוצאה מסכסוך בינו לבין הנתבעת אשר בסופו של יום מצא את עצמו בהליך משפטי בת"א 23695-02-15 (בבית המשפט השלום בראשון לציון אצל כ' השופטת י' בלכר) בו הגיעו הצדדים להסכמות אשר ניתן להן תוקף של פסק דין. לטענת צד ג' משהגיעו הצדדים להסכמות בתיק שם אשר היוו הסכמות סילוק סופי ומוחלט של טענות הצדדים הרי שאין מקום עוד להודעת צד ג' וממילא כי דין ההודעה להידחות. לגופו של עניין טען צד ג' כי סיפק את כל החומרים לתובעים, וממילא מי שלא עמד בחובותיו כלפי פסק הדין היא הנתבעת.

לאחר שקראתי את ההודעה ואת נימוקי צד ג' לדחייתה, ושמעתי בקשב רב את עדויות הצדדים ונתתי דעתי למסמכים אשר צורפו והוגשו הגעתי למסקנה כי דינה של הודעת צד ג' להתקבל בהתאם לפסק הדין שניתן בין התובעים לנתבעת.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי מערכת היחסים בניהם עלתה על שרטון וממילא נדונה בבית משפט השלום לפני כב' השופטת י' בלכר בהליך ת"א 23695-02-15, שם הגיעו בניהם הצדדים להסכמות להן ניתן ביום 13.4.2016 תוקף של פסק דין. בהתאם לאותן הסכמות, הנתבעת/המודיעה בתיק זה (התובעת שם) תשלם סך כולל של 12,100 ₪ + מע"מ לצד ג' (התובע שכנגד שם) כאשר הסכום שהופקד עד אותו המועד לקופת בית המשפט בסך 8,550 ₪ יועבר לצד ג' (התובע שכנגד שם) והיתרה תשולם לו על ידי הנתבעת/המודיעה (התובעת שם) עם מסירת כל העבודות ללקוחות הנתבעת/המודיעה כאשר נקבע בפסק הדין כי העבודות תימסרנה על ידי צד ג' (התובע שכנגד שם) ללקוחות (בין היתר, התובעים בתיק זה) עד ליום 21.4.2016 בכפוף להצגת אישור של הלקוחות על קבלת החומר לידם.

כמו כן, לא הייתה מחלוקת שהנתבעת לא שילמה את הפרש התשלום על פי פסק הדין לצד ג', שכן לשיטתה, לא העביר צד ג' כפי שחויב בפסק הדין את החומרים ללקוחות עד ליום 21.4.2016 וממילא גם לא עד ליום 26.10.2016 אז התקיים הדיון בתביעתם של התובעים כנגד הנתבעת- כחצי שנה לאחר המועד, או אז חויבה היא לשאת בתשלום בגין תביעתם.

בעדותו לפני, טען צד ג' בלהט רב כי מסר את החומרים לתובעים מיד בסמוך למתן אותו פסק הדין בת"א 23695-02-15, אלא שחרף האמור באותו פסק הדין בו היה עליו להציג אישור שאכן מסר את החומרים ללקוחות, לא הציג כל אינדיקציה המעידה על מסירת החומרים לתובעים, וממילא טען כי אין בידו כאלה.

נציג הנתבעת מצדו הציג לבית המשפט הודעות מסרונים שנתקבלו אצלו מאת התובעת ולפיהן, נכון ליום 14.12.2016 – כחודשיים לאחר מתן פסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה בתביעה שבין התובעים לנתבעת- טרם נתקבלו אצלה החומרים מצד ג' וממילא מבקשת היא מהנתבעת לממש את פסק הדין של בית משפט זה.

בהתאם לממצאים אלה אני קובעת כי צד ג' לא העביר את החומרים לתובעת. בהקשר זה יצוין כי המדובר בחומרי צילום של בר מצווה של בן התובעים והדעת נותנת כי היו שמחים לקבל את הצילומים לידם.