ת"ק 43812-05-17 ברבי נ' כהן ספרא

לפניי תביעה להשבת דמי שכירות ולפיצויים.

העובדות

1. בין הצדדים נכרת הסכם לתקופה 5.5.2017-5.5.2021 להשכרת חדר/חנות ברח' בית ישראל 7 בירושלים תמורת 3,200 ₪ לחודש.

2. בהסכם צויין (במרומז קמעה) כי בשעות 14:00-17:00 מדי יום נמצא ראש ישיבה בחדר פנימי של המושכר והוא מקבל בו תלמידים ו/או פונים אחרים.

3. על יסוד ההסכם נמסרו לנתבע שיקים מעותדים רבים וכן 6,400 ₪ במזומן. עובר להגשת התביעה הושבו השיקים על ידי הנתבע, אולם הסכום ששולם במזומן נותר בידי הנתבע.

   טענות הצדדים

4. לטענת התובע, ראש הישיבה למעשה גירש אותו ופועלים שהביא לשם התאמת המושכר. את המושכר ייעד התובע למשרד לייעוץ משכנתאות עבור חתנו. משכך (נוכח התנהגותו הבלתי מתפשרת של אותו ראש ישיבה) לא היתה לתובע ברירה אלא לנטוש את המקום. חלק ניכר מטענות התובע הוקדש לקשיים מרובים לבוא בדברים עם הנתבע-המשכיר. נטען כי מעת שהתובע הודיע לנתבע על רצונו לבטל את ההסכם נוכח התנגדות ראש הישיבה, הנתבע נעלם ולא השיב לנסיונות התקשרות מרובים של התובע. התובע, בנו וחתנו נאלצו לבצע חיפוש במעלה אדומים במשך למעלה מחמש שעות עד אשר איתרו את הנתבע וקיבלו ממנו את השיקים המעותדים, אולם לא את התשלום שכבר בוצע.

5. ישנה מחלוקת בין הצדדים לגבי השאלה האם ראו התובע וחתנו את המושכר במלואו (כולל החדר הפנימי) טרם כריתת ההסכם. התובע טוען כי לא ראו את החדר הפנימי. הנתבע טוען כי התובע וחתנו ראו גם את החדר הפנימי (של ראש הישיבה).

6. הנתבע טוען כי ראש הישיבה הוא אדם עדין ולפיכך הטענה של התובע שראש הישיבה התבטא נגד התובע אינה סבירה. בתחילת דבריו טען הנתבע "לא שמעתי מראש הישיבה שום דבר", אולם כעבור משפט החל לפרט כי שמע מראש הישיבה "שהם [התובע וחתנו, ככל הנראה; ד.ד.] התנפלו עליו וניבלו את הפה" (עמ' 1, שור' 26-28). הנתבע לא הצליח להסביר מדוע התובע התנפל על ראש הישיבה. הנתבע הבהיר שאם היה התובע מוצא שוכר חליפי אזי היה משיב לו את כל התשלומים שבוצעו, אבל משלא נמצא עדיין שוכר חלופי וגם הושאר לכלוך במקום (תוצאה של עזיבת החנות על ידי התובע תוך כדי העבודות להתאמת המושכר) הרי שאינו מוצא צידוק להשבת הכספים שבידיו. לטענת הנתבע, הסיבה האמתית לנטישת המושכר היתה שלא מתאים לחתנו של התובע (מי שהתעתד לעבוד במקום) שיש בו עוד מישהו (ראש הישיבה).