ת"ק 43753-12-14 זאזון נ' ברכה ואח'

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעות לפיצוי בסך של 4,580 ₪.

עניינה של התביעה בנזקים שלטענת התובעת נגרמו לרכבה על ידי נתבעת 1 (להלן – הנתבעת) בתאונת דרכים שבה היו מעורבים רכביהן (נתבעת 2 היא מבטחת הרכב של נתבעת 1).

לדברי התובעת, שהובאו בין היתר ב"סיכומיה" במסגרת הדיון שהתקיים, רכבה שלה ורכבה של הנתבעת הוסעו שניהם באותו כיוון בכיכר, כאשר רכבה שלה התקדם בנתיב הימני ורכבה של הנתבעת בנתיב השמאלי. עוד ציינה התובעת, כי רכב הנתבעת כבר היה בכיכר בעת שהיא נכנסה עם רכבה לכיכר. התאונה נגרמה, לדברי התובעת, הואיל והיא רצה להמשיך בסיבוב בכיכר (לפנות שמאלה) ואילו הנתבעת ביקשה להמשיך בנסיעה ישר ולצאת מהכיכר. לטענת התובעת בעלה של הנתבעת הודה בשיחה עמה שהוקלטה על ידה כי הנתבעת היא שאחראית לתאונה.

הנתבעת מצדה ציינה כי בעת שנכנסה עם רכבה לכיכר, הייתה הכיכר פנויה. לדבריה, היא ביקשה לחצות את הכיכר ולהמשיך בנסיעתה, כאשר רכבה של התובעת, שלמעשה ניסתה לעקוף את רכבה מימין, פגע ברכבה. לדבריה, השיחה האמורה של התבועת עם בעלה התקיימה ביום שבו נפטרה אמה.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי (לרבות תמונות של הכיכר שבה אירעה התאונה), הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

למעשה, אין מחלוקת כי רכב הנתבעת כבר היה בכיכר בעת שביקשה התובעת להיכנס עם רכבה לכיכר. אין גם מחלוקת כי הנתבעת נסעה עם רכבה בנתיב השמאלי בכיכר וביקשה להמשיך את נסיעתה "ישר" ולצאת מהכיכר ואילו התובעת נכנסה לנתיב הימני בכיכר וביקשה להשלים את הסיבוב בכיכר לאחר שנכנסה אליו.