ת"ק 43664-01-15 שרון נ' טורקיז פיתוח נופי בע"מ ואח'

תביעה קטנה בגין הפרש מחירם של 20 עצי דקל אשר אין חולק כי התובע סיפק לנתבעים.

לטענת התובע, המחיר שסוכם עבור כל עץ הוא 1,800 ₪. הנתבעים שילמו לו סך של 1,300 ₪ בלבד עבור כל עץ. התובע תובע את הפרש המחיר המוסכם בסך של 500 ש"ח לכל עץ ובסה"כ - 10,000 ₪ ובצירוף מע"מ - 11,800 ₪.

בנוסף, מעתיר התובע לפיצוי בסך של 5,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני.

הנתבעים טענו כי מעולם לא סוכם על מחיר של 1,800 ₪. המחיר שסוכם הוא 1,300 ₪ כפי ששולם בפועל. התובע העלה אומנם דרישה להעלאת המחיר ביום ההספקה לאחר שהנתבעים נשאו כבר בעלויות של התארגנות לוגיסטית לצורך שינוע ונטיעת הדקלים, התארגנות שכללה משאיות, קבלן שמתמחה בהכנת העצים להעמסה וכן חפירת בורות, התארגנות שעלותה 10,000 ₪.

לטענת הנתבעים, העלאת הדרישה למחיר גבוה יותר הייתה בשלב שבו נתבע מס' 2 היה במטוס המתכונן להמראה, כל ניסיונותיו לשכנע את התובע לעמוד בהתחייבותו למחיר המוסכם לא צלחו. המטוס החל להמריא והנושא הושאר פתוח.

לטענת הנתבעים, הם נאלצו להוציא הזמנה מתוקנת לפי המחיר החדש של 1,800 ₪, לאחר שהתובע הטעה את פקידת הנתבעים ואמר לה כי סוכם עם נתבע 2 על העלאת המחיר וכי אם לא תוציא לו הזמנה מתוקנת הוא יעצור את ההספקה. ההזמנה המתוקנת הוצאה ,אפוא, כך הנתבעים, בלית בררה ומתוך הנחה שהתובע אמר אמת לפקידת הנתבעים שהוציאה את ההזמנה.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות , המוצגים שהונחו על שולחני ועדויות הצדדים, באתי לידי מסקנה שיש לקבל את התביעה במלואה ברכיב הממוני ולדחותה ברכיב הלא ממוני.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:

א. התובע תיאר לפני את מהלך העסקה והשתלשלותה, בהתחלה סוכם על 50 עצים אשר עובד של הנתבעים בשם מאהר סימן אותם בשטח, מדובר בעצים בגובה 3.5. עד 4.5 מטר.