ת"ק 43625-02-14 אלייב נ' בן שלום

בפניי תביעה כספית על סך 11,000 ₪ אשר הוגשה בהליך תביעות קטנות.

רקע וטענות הצדדים

התובעת, גב' סעידה אלייב (להלן: "התובעת") מתגוררת בדירה בקומה א' בבניין משותף אשר ברחוב יונתן 25 בבני ברק. מעל דירתה נמצאת הדירה שבבעלותו של הנתבע, מר יחיאל בן שלום (להלן: "הנתבע"). לטענת התובעת בכתב תביעתה, בחודש פברואר 2011 התפוצץ צינור מים בדירת הנתבע וכתוצאה מכך נגרמו לתובעת נזקים אותם אמד השמאי מטעמה, מר דוד שמש (להלן: "השמאי") בסך 9,381 ₪ ובכללם, קילוף שכבות התקרה סיוד וטיוח וכיוצא בזה. יצוין שבדו"ח השמאי נכתב כי אירוע דליפת המים נשוא חוות הדעת התרחש בשנת 2010 .

מאידך טען הנתבע כי דירתו נרכשה ביום 03.04.11, ומכאן שנזקים שונים אשר אירעו בתקופה העוברת למועד הרכישה אינם חוסים תחת אחריותו ועל התובעת להלין על בעלי הדירה בתקופה הרלוונטית. לטענתו בזמן שהיה הבעלים של הדירה, בוצע רק תיקון אחד, בחודש מאי 2011 בצנרת חדר האמבטיה שבדירתו, כאשר התיקון בוצע ע"י חברת "שחר" מתוקף פוליסת ביטוח אשר ברשותו.

בדיון מיום 21.08.14 התובעת הלינה על כך שאירעו מספר דליפות מדירת הנתבע, עוד הלינה התובעת כי: "בשנת 2013 לא מזמן בחודש אוקטובר, בשעה שתיים בלילה, היה פיצוץ גדול בצנרת המים כל הבית וכל החדרים היו עם מים וגם החדר של אמא שלי. קראתי למשטרה שהגיעה וסגרו את המים" (ראו עמ' 1 ש' 13-15 לפ' מיום 21.08.14) כמו כן טענה התובעת כי היא עודנה סובלת מדליפת מים באומרה: "אני צריכה לעשות שיפוץ בדירה שלי אני לא יכולה לעשות שיפוץ, כרגע כל הזמן יורד מים" (עמ' 1 ש' 24-25 לפ' הנ"ל).

דיון והכרעה

לאור המחלוקות הקוטביות שנתגלעו בין הצדדים בתיאור המצב של הנכס החלטתי לערוך ביקור במקום ולבדוק במו עיני את דירת התובעת ונזקיה הנטענים ואת דירת הנתבע ומקור הנזילות על מנת שאוכל להתרשם ישירות מהמצב העובדתי בשטח. ציפיתי גם שנוכחותי בבית המשותף תביא את המצב לכדי רגיעה ואולי גם להסכמה בדבר הבאת הסכסוך לפשרה מוסכמת, וללא צורך במתן פסק דין בתובענה. הביקור נערך ביום 25.08.14 במסגרתו התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהנזקים הנטענים. שוחחתי עם הצדדים ועם השמאי ובפרוטוקול ביקור במקום, אף הצעתי הצעת פשרה לצדדים, שלצערי לא התקבלה. משכך אין מנוס אלא לפסוק על פי החוק בתיק זה.

מששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי טענותיהם ובחוו"ד השמאי והתרשמתי בביקורי במקום, אני סבור כי דין התביעה להתקבל, אולם רק בחלקה, ומהנימוקים שלהלן:

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% ".

התובעת היא בבחינת "המוציא מחברו" ועליה רובץ הנטל להוכיח טענותיה. סבורני כי התובעת הרימה נטל זה רק באשר לחלק מהנזקים הנטענים.

בכתב טענותיה ציינה התובעת כי הנזקים אשר אירעו לתקרת דירתה נגרמו כתוצאה מדליפת מים אשר אירעה בחודש פברואר 2011, כאשר אין חולק כי בתקופה זו לא היה הנתבע הבעלים או המחזיק בנכס מוקד הדליפה. חוו"ד השמאי מטעם התביעה קובעת כי הנזקים המפורטים מתייחסים לדליפת מים שאירעה בשנת 2010, כשחוו"ד נערכה בהתאם לממצאים שפורטו ע"י התובעת. במעמד הביקור אשר ערכתי במקום התרשמתי כי המדובר ברטיבות מאוד נקודתית אשר התייבשה זה מכבר, וקילופי הצבע מהווים רק "שאריות" מדליפה קודמת. כמוכן הבהיר השמאי במעמד הביקור כי המדובר בדליפה אשר תוקנה בין השנים 2010 ל- 2013 והנזקים הנחזים הינם תוצאת לוואי של הדליפה הנזכרת (ראו עמ' 2 ש' 22-26 לפרוטוקול הביקור), משיחה שנערכה עם שוכר נכס הנתבע נטען על ידו כי תיקון דליפה אירע למיטב ידיעתו לפני כארבע שנים (ראו עמ' 2 ש' 10-11 לפ' הביקור).

לאור האמור עולה ברורות כי טענת התובעת בדבר כמויות של מי ביוב אשר ממשיכות לדלוף עד למועד הדיון, וכן פיצוץ צנרת נוסף אשר אירע באוקטובר 2013, איננה מתיישבת עם הממצאים שהעליתי בביקורי וכן עם דברי השמאי הנזכרים. כמו כן לא הוברר כיצד "תוקנה" הדליפה הנטענת מחודש אוקטובר 2013 מאחר ולא נטען כי בוצע תיקון זה בשום שלב ע"י אחד מהצדדים, משכך אינני מקבל את טענת התובעת כי היא עודנה סובלת מאי אלו דליפות. באשר לטענת הדליפה מחודש פברואר 2011 כפי שנטען על ידי התובעת הרי שהוכח כי התובע לא היה המחזיק במקרקעין בתקופה הנ"ל ומאחר וכך אני סבור כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר הקשר הסיבתי בין הנזק הנטען למקור הדליפה ומועד התרחשותה, אשר כאמור למועד התרחשות הדליפה משמעות מכרעת באשר לתביעה דנן מאחר והנתבע רכש את הנכס בשלב מאוחר יותר ממועד הדליפה הנטענת.

אולם מאחר ואין חולק כי דליפה בצנרת ביתו של הנתבע אירעה גם בתקופה בה היה הנתבע מחזיק בנכס נשוא התביעה, כפי שנמסר ע"י הנתבע עצמו (ראו עמ' 2 ש' 17-18 לפ' הדיון), הרי שסביר להניח כי לדליפה זו היה חלק כלשהו בגרם הנזק לתקרת ביתה של התובעת. משאמדתי את נזק התובעת אשר היה נקודתי מאוד כאמור, ושקללתי את חלקו של הנתבע בכך, וכשהתובעת נמנעה מלהציג קבלות על התיקונים או חשבוניות כלשהן, אני סבור כי יש להעמיד את הפיצוי שיש להטיל על הנתבע על דרך האומדן בסך כולל של 1,800 ₪.

סוף דבר

כל ניסיונותיו של בית משפט זה להביא את הצדדים לידי הסדר שיחזיר את השלום, והשלווה לבית המשותף הנדון כשלו.

משהליך הגישור אליו הופנו הצדדים כשל, ניסיונות הפשרה באולם בית המשפט כשלו וגם ביקורו של בית המשפט במקום והצעתו להסדר לא הניבו פרי, לא היה מנוס מליתן פסק הדין על פי הדין והפסיקה המחייבת.