ת"ק 43599-01-15 שפירא ואח' נ' יצחקי ואח'

1. התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה כספית על סך של 33,800 ₪.

הנתבע 1 הוא בעלים של עסק וחברה אשר מבצעת תיקוני אינסטלציה, שיפוצים וכיו"ב עבודות בניין וכן חמו של הנתבע 2 העובד אצלו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת שכרה את הנתבעים לביצוע עבודות שיפוצים בדירתה.

התובעת נסמכת על נוסח זיכרון דברים שערכה בעצמה, המפרט את העבודות שיש לבצע, ואשר נדון במועד פגישתם של השניים ביום 8.9.14 (להלן: "זיכרון הדברים").

לטענת התובעת הסכים לו הנתבע 2 אך סירב לחתום עליו משום שהצעת המחיר, שנתן לה ובסך 23,440 ₪ בתמורה לביצוע העבודות, נסמכת על כך שחלק מהתשלום אינו מוצהר לשלטונות המס.

התובעת טוענת כי העבודות החלו ביום 10.9.14 אך ביצועם החל בעצלתיים תוך שהנתבע 2 אינו מבצע בעצמו את העבודות אלא באמצעות חמו בן יותר מ 80 שנה ומבלי ששהה במקום על מנת להשגיח על בעלי המקצוע. לפיכך, טוענת התובעת, העבודות סבלו ליקויים רבים.

עוד טוענת התובעת כי העבודות היו אמורות להסתיים בתוך שבועיים ובפועל נמשכו מבלי שהסתיימו עד ליום 29.9.15 בו שלחה מכתב הפסקת עבודה לנתבע 2 בעקבות ליקויים חמורים בביצוע העבודות כגון נזילה כתוצאה מפגיעה בצנרת של השכנים, נזילה מסיפון המטבח, נזילה מהביוב של השירותים שגרם להצפת ארון המטבח והרצפה וסתימה בפתח הניקוז במקלחת.

התובעת שילמה לנתבע 2 סך של 9,000 ₪ על חשבון התמורה וסך 720 ₪ בגין מע"מ על חלק מהסכום.

התובעת הזמינה חוות דעת שמאי אשר העריך את עלות תיקון הנזקים שנגרמו לדירה כתוצאה מהשיפוץ בסך 38,132 ₪.

עוד טענה התובעת כי כתוצאה מהנזקים שגרם הנתבע 2 נגרמו לה נזקים נוספים בגין הפסד ימי עבודה, עלות דו"ח השמאי, עלות ייעוץ משפטי ומכתבים ועוגמת נפש בסך כולל של 25,360 ₪.

התובעת העמידה את סכום התביעה על סך 33,800 ₪ על מנת להותיר את התביעה בבית משפט לתביעות קטנות.

2. הנתבעים התגוננו כאשר לטענתם הצעת המחיר עמדה על סך של 23,000 ₪ בצירוף מע"מ.

לטענת הנתבע 2 אכן התחייב לבצע את העבודות בשבועיים ימים אך סוכם כי אם ידרשו תיקונים – יעשו אלו לאחר יום 27.9.14, בתום חג ראש השנה.

הנתבעים טענו כי במהלך ביצוע העבודות התלוננה התובעת רבות על איכות העבודות ודרשה תיקונים ותוספות אשר בוצעו. לטענת הנתבעים בוצעו עבודות נוספות מעבר למוסכם בעלות של 3,350 ₪ בצירוף מע"מ.

הנתבעים טענו עוד כי ביום 24.9.14 דרשה מהם התובעת לעזוב את המקום ולא אפשרה להם להמשיך את העבודות מאחר ובאותו יום חל ערב חג ראש השנה ואף סירבה לאפשר להם לשוב לאחר החג ולסיים את העבודות.

התובעת נותרה חייבת סך 21,353 ₪ - יתרת תמורת ביצוע העבודות לאחר ניכוי תשלומים.