ת"ק 43460-11-14 שינדלמן נ' תיאטרון חיפה.

לטענת התובע, במשך תקופה של כ-9 חודשים, מאז פברואר 2014 ועד נובמבר 2014, שלחה לו הנתבעת מסרונים בעלי אופי פרסומי ולמרות שדרש ממנה, בהודעת SMS ואף בשיחות טלפוניות לעשות להסרתו מרשימת מקבלי המסרונים ושלא להמשיך ולשולחם לו – לא עשתה הנתבעת כך. רק לאחר שהנתבעת קיבלה את כתב התביעה – הפסיקה את משלוח המסרונים אליו.

על כן, הינו דורש לפצותו בגין משלוח המסרונים בסך של 14,000 ₪, כמפורט בכתב התביעה.

בכתב הגנתה ובביהמ"ש, טענה הנתבעת כי לא קיבלה את הודעות ה-SMS של התובע. היא אכן קיבלה את הודעתו הטלפונית, אך עקב משגה שלה – המשיכה במשלוח המסרונים ורק לאחר שקיבלה את כתב התביעה, עשתה להפסקת משלוחם.

כן טענה עוד כי המסרונים ששלחה לתובע אינם עונים על הגדרת "דבר פרסומת", שבחוק התקשורת ואינם בבחינת הודעות האסורות למשלוח, כנקבע בחוק.

לאחר שנשמעו מלוא הראיות, הנני קובעת כי יש במסרונים ששלחה הנתבעת לתובע, בכולם או במרביתם, משום חומר פרסומי שהתובע ביקש שלא לקבלו עוד.

הנני מקבלת את טענות התובע כי שלח לנתבעת הודעות SMS כתובות ואף הגיב להודעות ששלחה לו הנתבעת על אפשרות הסרה, אך הנתבעת לא נענתה לכך.

כך אף לא נענתה לאחר שהתובע התקשר עמה טלפונית, בשיחה שלא הוכחשה על ידי הנתבעת.

הנני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בגין הטרדתו בהתחשב בתדירות הלא גבוהה של משלוח המסרונים (ממוצע של בין 2-3 מסרונים במשך חודש תמים) ובשעות שבהן נשלחו, הנני קובעת את סכום הפיצוי לו זכאי התובע לסך של 2,500 ₪.

בשולי פסק הדין הנני לציין כי מעבר לאינטרס האישי של התובע בהגשת תביעתו, השיגה הגשת התביעה מטרה נוספת, כאשר בעקבותיה החלה הנתבעת ליישם מנגנון מתאים, שיאפשר לה, בבטחה, להסיר מרשימת מקבלי המסרונים מטעמה שביקשו לעשות להסרתם ולהפסקת שליחתם אליו.