שנידרמן ואח' נ' מגן דוד אדום בישראל

מונחת לפניי בקשת הנתבעת לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.

אכן, בפסיקה נקבעו שני שיקולים אותם יקח בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר התייצבות, כשהשיקול הראשון הוא סיבת מחדלו של המבקש מהתייצבות להצגת הגנתו בבית המשפט.

לעניין זה ציינה הנתבעת בנימוקי בקשתה לביטול פסק הדין כי:

9. "כתב התביעה בתיק זה התקבל במשרדי הנתבעת ביום 29.04.18".

10. "בשל טעות משרדית שנעשתה בתום לב, נרשם ביומן הנתבעת תאריך שגוי לעניין מועד הדיון בתיק דנן, וזאת לאחר שהתקבלה אצל הנתבעת הודעת מזכירות בית המשפט בעפולה כי התיק מתאים להליך גישור ועל כן הנתבעת לא הופיעה לדיון במועד הקבוע".

מעיון בתיק בית המשפט עולה כי טענותיה של הנתבעת אינן מדויקות: כתב התביעה הוגש ביום 20.03.18, וכבר ביום 26.03.18 הגישה הנתבעת בקשת ארכה להגשת כתב הגנה מטעמה, וביום 09.04.18 אכן הוגש כתב ההגנה לתיק בית המשפט.

בהמשך לכך, ביום 11.04.18 נשלחה הודעת מזכירות לצדדים בה צוין תחילה כי מועד הדיון שנקבע הינו: 07.06.18 וכי התיק הנ"ל מתאים לגישור, ובאותה הודעה אף צוין כי אם תבחר הנתבעת להפנות את התיק לגישור, ישיבת הגישור שתיקבע תתקיים עוד טרם מועד הדיון שנקבע.

בנסיבות העניין, לא מקובלות עליי הטענות בדבר הסיבה שמנעה מהנתבעת להתייצב לדיון, כשהטענות העובדתיות אשר הועלו על ידיה לא נתמכו בחומר המצוי בתיק בית המשפט.

יחד עם זאת, הפסיקה קבעה שיקול נוסף אליו יידרש בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, והוא עד כמה במקרה זה הגנת הנתבעת אפשרית ועד כמה שמיעת עמדתה והצגת ראיותיה עשויה להוביל לתוצאה אחרת מזו שניתנה במסגרת פסק הדין אשר ניתן בהעדרה. (בעניין זה ראה ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נגד סולל בונה בע"מ (6.4.2008).

לאחר עיון בכתב ההגנה אשר הוגש מטעם הנתבעת ובבקשתה לביטול פסק הדין, ועל פי הכלל לפיו יש לתת לבעל דין יומו במשפט ואין לנעול שערי בית המשפט בפניו, מצאתי לנכון להורות על ביטול פסק הדין, וזאת על מנת לאפשר לנתבעת להציג את גרסתה וריאותיה בבית המשפט.