ת"ק 43278-03-13 נעאמנה נ' חלאילה ואח'

בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב.

בפתח דבריי אציין, כי התובע בכתב התביעה ציין מס' רכב שגוי, אשר פגע בו (רכב מס' 76-900-04) ובנסיבות אלה טענה הנתבעת 2 להעדר יריבות, כעולה מכתב הגנתה.

התובע תיקן את כתב תביעתו באופן שהרכב התובע יהיה מסוג האודי, מס' רישוי 57-000-18 ונעתרתי לבקשתו.

לגופו של עניין, טען התובע בטופס ההודעה על התאונה, כי התאונה התרחשה בנסיבות כדלקמן: "רכב צד ג' שחנה בשוליים יצא באופן פתאומי כתוצאה שפשף לי את צד ימין".

בגירסתו בביהמ"ש העיד התובע:

"באותו ערב נסעתי מכפר עראבה לסכנין. בסוף העיר יש כיכר. בצד ימין של הכיכר עמד רכב. הייתי רחוק ממנו בכמה מטרים. היא נכנסה לתוך הכיכר. לא הצלחתי לבלום או להאט את המהירות מאחר שהייתי מאוד קרוב אליה. לא הספקתי לברוח ממנה והיא פגעה בי בצד ימין".

לשאלתי מדוע ציין כי מדובר ברכב שהיה בשוליים הסביר: "הרכב שלה היה בצד הכיכר בשוליים. ראיתי את הרכב שלה. הוא היה במצב עמידה ואז הוא נכנס לתוך הכיכר. היא פגעה בי".

הנתבעת מס' 2 מצידה הציגה תמונה של הכיכר. לטענתה, התרחשה התאונה בנסיבות אחרות לגמרי וכך העידה: "אני פונה שמאלה. פתאום שמעתי "בום". הוא היה בנתיב הנסיעה והיה ממהר והוא זה שפגע בי. אני מראה לביהמ"ש. זה לא יכול להיות הנזק שנגרם לו. הוא דחף אותי כפי שאני מראה לביהמ"ש בתמונות ועליתי על המדרכה. הפגיעה היא מהכנף ועד הגלגל".

מדובר בגירסה מול גירסה וכאשר יש גירסה מול גירסה בוחן ביהמ"ש בין השאר קיומם של ראיות חיצוניות שיש בהם כדי לתמוך בעמדתו של מי מהצדדים.

עיון בתמונות הנזק מצביע על כך, כי הנזקים שנגרמו לרכב התובע הם נזקי שפשוף ולא מעיכה. בנסיבות של פגיעה בכיכר מצד הנתבעת, הייתי מצפה שהפגיעות תהיינה פגיעות מעיכה. זאת ועוד, לא התרשמתי כי מדובר ביציאה משוליים שבמהלכה נגרמה הפגיעה לה טוען התובע וגירסתה של הנתבעת בנסיבות העניין סבירה הרבה יותר.

יש לציין, כי התובע לא התייחס כלל בטופס ההודעה על התאונה לעובדה שמדובר בכיכר וגם הסבריו לנציג חב' הביטוח לגבי נסיבות האירוע לא התקבלו על דעתי.

כך נשאל:

"ש. יש שוליים.

ת. היא עמדה בצד הכיכר. לא בתוך הכיכר אלא צמוד לכיכר.

ש. כלומר היא חסמה את הנתיב?

ת. לא.