ת"ק 4324-05-14 אמיר נ' קרפיק

התובע הזמין מהנתבע שירותי צילום עבור בר המצווה של בנו.

הצדדים הסכימו כי הנתבע יצלם את האירוע בבית המלון ביום 30/1/14 בשעה 19:00 צילום בלבד, ולמחרת בבית הכנסת צילום + וידיאו. עוד סוכם כי תימסר לתובע מצגת תמונות + מוסיקה, אלבום תמונות עם 160 תמונות, דיסק עם תמונות בפורמט RAW ודיסק עם תמונות בפורמט JPG, הכל תמורת 2,400 ₪. לכתב התביעה צורף נספח על מזכר של הנתבע ובו הפרטים.

טענת הנתבע לפיה השורות מס' 3 ואילך נכתבו ע"י התובע (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 24-30) אינן במחלוקת (שם, עמ' 4, שורות11-13), אך ישנה מחלוקת בשאלה מתי הוספו השורות. מאחר והנתבע לא התייחס בכתב ההגנה לטענה כה חמורה כמו הוספת משפטים מעל חתימתו לאחר שעזב את המשרד, איני מקבלת את ההסבר שנתן בדיון, ורק לשאלתי, ומאמינה לתובע כי הנתבע הסכים לתוספות. אין הגיון בהצעת הסכם, שאינו כולל מחיר, והראייה הינה כי אכן נמסרה מצגת, אלבום תמונות ותקליטור תמונות בפורמט JPG, למרות שהדברים נכתבו שלא ע"י הנתבע.

לא הבאתי בחשבון את הדברים שהנתבע נתן לתובע מעבר להתחייבות כגון הגדלות, מגנטים וכד', כמו גם לעובדה שצילם את הכניסה לאולם ואת נאום נער הבר מצווה באולם. המדובר בדברים שמעבר להסכמה שבין הצדדים, ואין לפסוק תמורתם תשלום.

צפיתי בתקליטורים, שהגישו הצדדים: תקליטור התמונות זהה, ולא מצאתי ראיות לאיכות עבודה גרועה או לצילומים לא ראויים. יש מספר תמונות של מצב זהה, והדבר מקובל, על מנת למנוע מצב של עיניים עצומות או אדם שאינו מסתכל למצלמה, כפי שהעיד גם התובע. שש תמונות עם מנהלי האירוע בבית המלון הינן סבירות ונראה כי צולמו טרם שהגיעו רוב האורחים, כפי שגם האורחים שהגיעו ראשונים קיבלו יותר תמונות (אין ביכולתי לדעת אם מדובר בקרובי משפחה). אין ריבוי תמונות של שולחנות אוכל ריקים, להיפך – ראיתי רק תמונה אחת כזו באולם ואחת בבית הכנסת, וגם זה מקובל על מנת להציג את עריכת השולחנות ואת שפע הכיבוד שהוגש בבית הכנסת. התמונה של השולחן בבית הכנסת טרם עריכתו מיותרת, אך אין בכך כדי להצדיק אי תשלום עבור העבודה.

אני דוחה את טענת התובע לעניין צילום בתו הגדולה בישיבה במתקני המשחקים שהוצבו להנאת האורחים הצעירים, כאשר חלק מתחתוניה מבצבץ. הנערה לבשה שמלה קצרה, וכסא המשחק היה נמוך. על כן נחשפו רגליה יתר על המידה. אין מדובר בתמונה מביישת ולראייה התובע הציג אותה בכתב התביעה ושילב אותה באלבום התמונות של האירוע. בכל מקרה אין להלין על הצלם בשל כך.

בעניין סרטון הוידיאו של העליה לתורה ביום ו' בבוקר, הוצגו ע"י כל אחד מהצדדים סרטונים דומים, אך גם שונים, המוסיקה המלווה היתה שונה ועריכת הסרטונים לא היתה זהה.

אני מניחה כי הגרסה המצויה בידי התובע היא זו שנמסרה לאחר התיקונים שהתבקשו (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 5-6). גם סרטון בר המצווה אינו מעיד על חוסר מקצועיות, כפי שטען התובע. לא סוכם כי יגיעו שני צלמים לבית הכנסת, האחד שיצלם וידיאו והשני תמונות סטילס. הדבר גם לא סביר בהתחשב בהיקף האירוע: הנחת תפילין, הוצאת ספר תורה, קריאה בתורה, החזרת הספר וכיבוד קל. בנוסף לסרטון הוצגו גם תמונות של הנחת התפילין, הקריאה בתורה והוצאת ספר התורה והכנסתו, כמו גם תמונות של בני המשפחה בבית הכנסת ומחוצה לו.

התובע העיד כי קיבל המלצות על עבודת הנתבע, לאחר שערך בדיקה באינטרנט ושמע ממכרים, ושימת הדגש על כך שהנתבע עובד גם כנהג מונית אינה מוכיחה כי עבודתו כצלם לקוייה.

הפרט היחיד החסר בין ההסכם שנכרת בין הצדדים לבין התמורה שסופקה הינו תקליטור תמונות בפורמט RAW. בדיון הסביר התובע כי הוא צלם חובב שביקש את הפורמט RAW על מנת לעבד את התמונות. כאמור לעיל בעניין ההסכם, הנתבע בכתב ההגנה התעלם מהעניין, אף כי הטענה הועלתה בבירור בכתב התביעה, ולאור התנהלותו בדיון (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 22-31) בהעלאת הטענה לזיוף, אני קובעת כי לא סיפק חלק מהתמורה שהוסכמה בחוזה. אם, כטענתו, לא היה ביכולתו לבצע את הצילום בשני הפורמטים, היה עליו להודיע זאת מראש לתובע ולטעון זאת בכתב ההגנה.