שרעבי נ' צאיג ואח'

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 24.4.17 בפתח תקוה. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 3,527 ₪ בגין עלות תיקונים, שכר שמאי, בזבוז זמן והוצאות.

יצוין כי נגד הנתבעת 2 ניתן פסק דין בהעדר התגוננות (פסק דין מיום 6.3.18). בהתאם להחלטה מיום 20.3.18 יבוטל פסק דין זה, וזאת אף נוכח ההעדפה כי החלטה תינתן לאחר שנשמעו הצדדים לגופו של עניין ולעצם המחלוקת. פסק הדין הנכחי, לפיכך, הוא נגד שני הנתבעים.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען כי התאונה ארעה בשל נסיעה לאחור של רכב הנתבעים, אשר פגע ברכבו החונה. הנתבעים טוענים כי המגע בין כלי הרכב היה קל, וכי התובע מנסה לקבל מהם פיצוי בקשר לנזקים שלא נגרמו בתאונה.

נוכח האמור לעיל ולאור גרסאות הצדדים בדיון, מצאתי כי אכן היה מגע בין כלי הרכב בנסיבות המתוארות על ידי התובע בכתב התביעה. יוזכר, עם זאת, כי על התובע להוכיח הן את אחריות הנתבעים לתאונה (וזאת, כאמור, הוכח) והן את נזקיו.

בעדותו אישר התובע כי לרכבו היו נזקים קודמים, אך העיד כי אלו לא היו במקום בו נגרם הנזק בתאונה נשוא התביעה. אשתו, שנכחה בעת התאונה, לא ידעה לומר אם היו לרכבם נזקים קודמים – וטענה כי לפי חוות דעת השמאי מובן כי מדובר בנזקי התאונה (טענה אשר אינה מדויקת, שכן השמאי ניזון מהמידע שנמסר לו על ידי אחרים, ולא יכול לקבוע באילו נסיבות נגרמו נזקים שהוצגו לפניו). נהג רכב הנתבעים חזר על הטענה כי הנגיעה היתה קלה ולא גרמה לנזק, והצר על כך שאשתו (שהיתה ברכב) לא העידה בדיון אף היא.