ת"ק 43182-06-15 בש נ' פלאפון תקשורת בע"מ

1.בתאריך 25/5/15 שלחה הנתבעת אל התובע מכתב (להלן: "מכתב הנתבעת"), בו היא מודיעה לו כי "בימים אלה קיבלנו הודעה מחברת האשראי כי כרטיס האשראי שמסרתם לחברתנו לצורך גביית התשלומים השוטפים אינו מאשר" ובו היא מבקשת ממנו להמציא לה פרטי כרטיס אשראי תקף על שמו, על מנת שהיא תוכל להמשיך לספק לו את השירות למכשיר/י הפלאפון שברשותו, זאת למרות שהתובע התנתק משירותי הנתבעת ב- 6/10/13.

2.לאחר קבלת מכתב הנתבעת שלח התובע לנתבעת, ביום 27/5/15, מכתב באמצעות הפקס (להלן: "מכתב התובע"), בו דרש מהנתבעת לאשר לו תוך 14 יום כי אינו לקוח שלה, כי אין ברשותו ציוד שלה וכי אינו משתמש בשירותיה. כן ביקש ממנה, במכתב זה, שהנתבעת תמחוק את הנתונים האישיים שלו מבסיס הנתונים שלה.

במכתב התובע, הודיע התובע לנתבעת כי אם היא לא תיענה לדרישות שהעלה במכתב, הוא יפנה לערכאות "בדרישת תשלום של 30,000 ₪ על חדירה לפרטיות, שימוש בנתונים האישיים שלי ללא רשות וללא בסיס עסקי, הטרדה חוזרת, בזיון וזילות בית המשפט".

משלא נענה התובע למכתב התובע, הוא שלח לנתבעת, ב- 14/6/15, תזכורת. משגם הפעם לא נענה, הוא הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום של 30,000 ₪, בגין חדירה לפרטיותו ושימוש בנתוניו אישיים.

3.בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת היא מבקשת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט בטענה כי "עניין לנו בתביעה שמוגשת לבית המשפט הנכבד ללא כל עילה... נראה כי התובע בחר להתעשר על חשבון הנתבעת שלא כדין מעצם היות הנתבעת 'כיס עמוק' ".

עוד נטען ע"י הנתבעת, בכתב ההגנה, כי "לתובע לא נגרם נזק ולו של שקל בודד".

4.כפי שעולה מכתב התביעה ומדברי התובע, התובע מבסס את תביעתו על הוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 (להלן: "החוק"), הקובע כי "פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה" (סע' 4 לחוק) וכי "במשפט בשל עוולה אזרחית לפי סעיף 4, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק" (סעיף 29 א. (ב) (1) לחוק).

על מנת ש"נפגע" יהיה זכאי לקבל פיצוי מכח הוראות החוק, יש לקבוע תחילה, שהיתה "פגיעה בפרטיות", כהגדרתה בחוק.