ת"ק 43059-02-14 סטול נ' ששה

לפני תביעה במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעות בנזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מתאונת דרכים.

לטענת התובעת, בעת שנסעה בחניון הבחינה בחניה פנויה לימינה ונעצרה בסמוך לה. במקביל, הנתבעת הגיעה מן הנתיב הנגדי ונעצרה במקביל לתובעת, על מנת להחנות אף היא באותה חניה. בין הצדדים התפתח ויכוח ובשלב כלשהו החלה שיירת רכבים מאחורי רכבה של הנתבעת לצפור, על מנת שתפנה את נתיב הנסיעה. הנתבעת המשיכה בנסיעה ישרה, סטתה שמאלה לנתיב התובעת וזאת על מנת לאפשר לרכבים מאחוריה לחלוף. לאחר מכן, נסעה לאחור ותוך כדי נסיעתה, בעת שהתובעת בעצירה מוחלטת, פגע רכב הנתבעת עם חלקו האחורי בחלקו הקדמי של רכב התובעת ומכאן התביעה.

מנגד, טענו הנתבעות כי אכן הנתבעת נעצרה במקביל לרכב התובעת ובין הצדדים התפתח דין ודברים. בשלב כלשהו, ביקש רכב אשר חנה לימינה של הנתבעת לצאת ממקום חנייתו ובשל כך התקדמה הנתבעת עם רכבה מעט קדימה. בשלב זה, כנטען, מיהרה התובעת "להשתחל" למקום החניה ותוך כדי נסיעה לאחור פגעה ברכב הנתבעות. הנתבעות טענו גם כי סכום הנזק לא נתמך בחוות דעת שמאי וכי ממועד התאונה ועד למועד התיקון חלף פרק זמן אשר יש בו כדי לנתק את הקשר הסבתי. כמו כן, טענו כי אין לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש בגינו תבעה התובעת סך של כ - 3,000 ₪.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדויות הנהגות, ראיתי את תמונות מקום האירוע, תמונות הנזק וכן את ההדגמות שביצעו הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה.

עדות התובעת היתה מהימנה עלי. עדות זו נתמכה בתמונות אשר צולמו בעת הארוע (ת/2 – ת/5). כמו כן, נתמכה עדות התובעת בתמונות מיקומי הנזק אשר מתיישבים עם גרסתה.

מנגד, אינני מקבל את גרסת הנתבעת באשר היא איננה הגיונית. מיקומי הנזקים בדופן שמאל אחור אצל הנתבעת ובכנף שמאל קדמית אצל התובעת, לא יכולים היו להיווצר מאופן קרות התאונה, כפי שתואר על ידי הנתבעת.