ת"ק 43051-10-14 לחיאני ואח' נ' שרית ואח'

"אין לה לב", סיכם התובע, "אפילו על ההובלה היא לא שילמה לי."

"לי אין לב?" התריסה נגדו הנתבעת – "השארתם אותי בבית חדש באמצע הלילה בהריון בחודש שמיני עם ערימות במרכז הבית, בלי מיטה ובלי לתלות את המדפים שעליהם סיכמנו".

כך הסתיים הדיון בתיק זה, שראשיתו בתביעה קטנה שהגיש התובע לקבלת תשלום עבור הובלת ריהוט ותיקון רהיטים שביצע עבור הנתבעת, ובתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת לחיוב התובע בסילוק הוצאות שנגרמו לה בגין נזק לרכוש שנחבל במהלך ההובלה ולא תוקן על ידו, בהשלמת המשימות שלא בוצעו על ידי התובע על אף ההסכמה המקורית, בהוצאות נסיעה והוצאות אחרות שלשיטתה הוציאה ובייעוץ משפטי.

טרם שאבחן את הנסיבות לגופו של עניין, ומשכך נסתיים הדיון נדמה בעיניי כי נכון להזכיר לצדדים כאן מהו סטנדרט ההתנהגות שמצפה לו ביהמ"ש מן הצדדים הבאים לפניו, ולפיו 'אדם לאדם – לא זאב ולא מלאך, אדם לאדם - אדם'. זהו הבסיס ממנו יש להתחיל לטעמי את הדיון בתובענה זו, ומכאן לגופו של המקרה:

ראשית ראוי לציין כי מספר עובדות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים כאן ואלו הן –

1. בין הצדדים סוכם כי התובע יבצע הובלה של ריהוט וציוד עבור הנתבעת מאזור המרכז, תוך איסוף חפציה משלושה מקומות שונים – אל ביתה החדש, בזכרון יעקב, וכן יבצע עבודות התקנה של חלק מהרהיטים ושל מדפי חדר השינה, והכל בעלות כוללת של 2,700 ₪;

2. התובע ביצע, באמצעות מובילים מטעמו (בעוד הוא עצמו לא לקח חלק פעיל בביצוע המלאכה), שירותי הובלה כאמור, אלא שבמהלך שירותים אלו נשבר שואב האבק של הנתבעת;

3. במהלך היום דיווחה הנתבעת לתובע כי ההובלה אינה נעשית בצורה ראויה וכי חלק מהציוד נחבל, ובסופו של יום טענה הנתבעת כי ריהוט שהיה כלול בהובלה נחבל ונפגע ויש לתקנו;

4. בין הצדדים התנהלה תכתובת ענפה ביום המעבר, ובסיומה הודיע התובע לנתבעת כי אין לה כל סיבה לדאגה, הריהוט יתוקן על ידו, ולא תצטרך לשאת בעלויות התיקון וההובלה;

5. הנתבעת שילמה למובילים שביצעו את ההובלה טיפ בסך של 1,000 ₪ בהתאם להסכמה המקורית שנערכה בין הצדדים עובר ליום ההובלה;

6. בסיומו של יום לקחו המובילים עימם את הריהוט החבול, ולא התקינו את המדפים והרהיטים שהתחייבו להתקין, באופן שאילץ את הנתבעת, שהיתה אז בחודש השמיני להריונה, לנסוע בחזרה לאזור המרכז כדי למצוא מקום ללון בו;