ת"ק 43001-08-15 אדר נ' ברחד

1.תביעה להשבת שכר טרחת עו"ד ששילם התובע לנתבע.

2.התובע טען בכתב התביעה כי הגיע אל הנתבע – עו"ד במקצועו, וביקש לשכור את שירותיו על מנת לרשום את הבית בו הוא מתגורר על שמו. לטענת התובע, הנתבע הבטיח לו כי יוכל להצליח "ב-100%" לרשום את הבית על שמו, אף שהתובע הזהיר את הנתבע כי במקום קיים צריף בלתי חוקי, ולשם כך ביקש הנתבע מהתובע את מספר הגוש והחלקה של הבית בלבד, ואמר לו שלא דרושים לו פרטים נוספים . התובע טען כי שכר הטרחה שביקש הנתבע היה 3,000 $, מתוכם שילם התובע את הסך 3,450 ₪ (כולל מע"מ). התובע טוען כי לא שם לב שהקבלה שניתנה לו עבור התשלום, לא הייתה של הנתבע. התובע טען כי לאחר זמן, פנה לנתבע ובירר אודות התקדמות הרישום, והנתבע הודיע לו כי אין באפשרותו לרשום את הבית על שם התובע, אולם סירב להחזיר לו את שכר הטרחה ששילם.

3.הנתבע טען באריכות בכתב ההגנה. לטענתו הוא אכן הסכים לקבל על עצמו העברת הזכויות על שם התובע בחברה המשכנת או המנהל מקרקעי ישראל, לאחר שעורכי דין קודמים לא הצליחו בכך, אולם התובע לא מסר לידיו את כלל המסמכים והעלים מעיניו את טענת עמיגור – החברה המשכנת, לפיה הבית אמור היה להיהרס, כחלק מהיתר בנייה שניתן לבית שנבנה על אותה חלקה. הנתבע טען כי לאחר שהובאו בפניו עובדות אלו, זימן אליו את התובע לפגישה, הציג לו את הנתונים ואף הציע לו מתווה לפתרון הבעייה, אולם התובע סירב למתווה. לטענת הנתבע זו אכן זכותו של התובע, אך אין בכך כדי להקים לתובע זכות להשבת שכר הטרחה ששילם בעד הפעולות שביצע הנתבע, בטח לא בסכום הגבוה מהסכום ששילם . לטענת הנתבע השעייתו מלשכת עורכי הדין הייתה רק ביום 1.6.15, ובנוסף הוא הבהיר לתובע כי הוא עובד במשרד עו"ד עזורה, והקבלה הוצאה על שם משרד זה.

4.במעמד הדיון ביום 17.11.15 העידו הצדדים בפניי.

התובע הוסיף כי הנתבע הודיע לתובע כי אינו מצליח להעביר את הזכויות על שמו רק לאחר שהתובע שילם לו את שכר הטרחה, אף שכל הנתונים היו לפניו מלכתחילה, והיה עליו לדעת כי ייתקל בבעיות, אלא שהנתבע לא בדק דבר, הבטיח לתובע עולם ומלואו, ובסופו של דבר לא השיג את התוצאה שהבטיח. התובע טען כי עורכי דין אחרים אליהם פנה ביררו לפני קבלת שכר טרחה ומצאו כי לא ניתן להעביר את הרישום ועל כן לא גבו ממנו שכר טרחה.

5.הנתבע תיאר את השתלשלות העניינים ואת הפעולות שנקט. הנתבע העיד כי לאחר הפגישה עם התובע ביום 5.2.15 פנה לממ"י ולעמיגור, ורק בחודש 05/2015 קיבל את תשובת עמיגור, לפיה הבית אמור היה להיהרס עוד בשנות ה- 80', וכי המבנה נבנה באופן בלתי חוקי. הנתבע העיד כי הזמין את התובע לפגישה בעקבות התשובה שקיבל, ואף ביקר בנכס עצמו, בעקבות טענת התובע אשר הכחיש את העובדה שהבנייה בלתי חוקית. לאחר מכן, פנה שוב לעמיגור ושטח את טענות התובע, אולם לא הצליח להעביר את הזכויות בבית על שם התובע. הנתבע העיד כי נפגש עם התובע והציע לו לנסוע יחד לתל אביב ולפנות ישירות לעו"ד של עמיגור, אולם התובע סירב, ומאז לא יצר קשר עם הנתבע, ולאחר זמן מה דרש את הכסף ששילם. הנתבע העיד, לשאלת בית המשפט, כי אין הסכם שכר טרחה בין הצדדים, אולם סוכם כי הנתבע יטפל בהעברת הזכויות, למעט הליכים בפני בית משפט, וכי שכר הטרחה הכולל הוא 3,000 $, כאשר סך 3,450 ₪ שולמו בתחילת העסקה, והיתרה אמורה הייתה להיות משולמת עם השלמת רישום הדירה על שם התובע.

6.הצדדים חלוקים למעשה לגבי תוכן החוזה ביניהם. התובע טוען, למעשה, כי מדובר בחוזה מותנה תוצאה, כלומר שהסכום ששילם היה בתמורה להתחייבות הנתבע להעביר את הדירה על שמו, ומשלא ביצע הנתבע את חלקו בהסכם, עליו להשיב לתובע את מה ששילם . טענה אחרת טוען התובע, שעל הנתבע היה לבדוק אפשרות העברת הרישום על שם התובע בטרם יתקשר עימו בהסכם שכר טרחה. לעומתו, טוען הנתבע כי התמורה הכוללת הינה 3,000 $, והוא לא גבה את מלוא הסכום, אלא חלק ממנו, כאשר בתמורה לסכום זה ביצע מספר פעולות כולל פנייה לחברה המשכנת ולממ"י, מספר פגישות עם התובע, כולל ביקור בנכס, והוא היה נכון להמשיך את הטיפול ולנסוע לתל אביב, אולם לא זכה לשיתוף פעולה מצד התובע. הנתבע טוען, אם כן, כי התובע הפסיק את ההתקשרות באופן חד צדדי, ומשכך אין הוא זכאי להשבה כלל, ומכל מקום אין מדובר בחוזה מותנה תוצאה.

7.איני יכול לעמוד על תוכן החוזה מתוך לשונו, שכן הנתבע העיד כי אין הסכם שכר טרחה חתום, ועל כן, אין לי אלא ללמוד עליו מעדויות הצדדים והתנהגותם. נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי מטרת ההסכם היתה העברת הזכויות בבית על שם התובע. כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים כי החוזה לא הושלם, וכי הבית לא נרשם על שם התובע, ומנגד - הנתבע לא קיבל את מלוא שכר הטרחה שאמור היה לקבל, לוּ היו מועברות הזכויות על שם התובע. אין מחלוקת של ממש בין הצדדים כי ההסכם בוטל. המחלוקת היא, אפוא, האם זכאי הנתבע לשכר בעד הפעולות שביצע, ומהו שיעורו.

8.ראיתי לדחות את טענת הנתבע לפיה ההסכם הופר ע"י התובע עקב הפסקת שיתוף הפעולה עם הנתבע. ראשית, טענת ההפרה לא נטענה במפורש; ושנית, על פי הפסיקה, ניתן לקרוא לתוך חוזה בין עו"ד ללקוח תנאי מכללא, לפיו הלקוח יכול להשתחרר מעסקה, מבלי שייחשב למפר, כל עוד מובטח לבא-כוחו שכר ראוי (ראו: עא 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ מז (5) 114, 124).

כמו כן ראיתי לדחות את טענת התובע לפיה הטעה את הנתבע את התובע והבטיח לו שיצליח בוודאות ברישום הדירה על שמו, ואת הטענה הנגזרת ממנה – ששכר הטרחה היה מותנה בתוצאה זו. בעניין ההבטחה – נראה כי אין היגיון בכך שהנתבע יתחייב להשיג תוצאה שאינה תלויה בו בלבד אלא באישורם של גורמים, להם נתון שיקול דעת. באשר לחוזה המותנה בתוצאה - נקבע בפסיקה כי יש להתנות זאת במפורש בהסכם, וכן יש לבדוק את הנוהג בחוזים מסוג זה (ראו: עניין בייניש - עדיאל, לעיל, עמ' 123). בעניינו, העובדה שאין חוזה בכתב פועלת לרעת התובע בנקודה זו, וכן נראה כי מבחן הנוהג אף הוא מוביל למסקנה כי שכר הטרחה לא הותנה בתוצאה בלבד. גם עדות הנתבע מלמדת כי מתוך השכר הכולל עליו סוכם – שולם רק חלק, ואילו היתר אמור היה להיות משולם כאשר הייתה מושגת התוצאה. מכאן ניתן ללמוד כי רק חלק מן השכר הותנה בתוצאה, אך לא כולו.

על כן, מתוך הנחה שההסכם היה תקף, והוא בוטל מבלי שהגיע לסיומו, שומה עליי להעריך, על דרך האומדנא, מהו השכר הראוי המגיע לנתבע בעד הפעולות שביצע עד כה. שכר ראוי מגיע לנתבע מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, ומתוך הנחה כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, ומקורו בהוראת בסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, לפיו כאשר לא נקבע שכר מוסכם יש לקובעו לפי השכר "שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". בעניינו לא נקבע שכר מוסכם למקרה שהנתבע לא יצליח לבצע את הרישום או שהתובע יחליט כי אינו מעוניין להמשיך בהליכי הרישום, ועל כן עליי לקבוע את השכר הראוי. ככל שאקבע כי השכר שקיבל הנתבע גבוה מן השכר הראוי, הרי שאכן זכאי התובע להשבה.

9.שכר ראוי ייקבע בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, כאשר יש להביא בחשבון, בין היתר, את סוג העיסקה ומידת מורכבותה; את היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל; את הכישורים, הוותק ומעמדו של עורך הדין; ובתחום האזרחי - גם את התוצאות שהושגו.

10.לאחר שבחנתי את הפעולות שביצע הנתבע, הכוללות כתיבת שני מכתבים לעמיגור (9.2.15; 31.5.15) ואחד לממ"י (9.2.15), והפגישות שנפגש הנתבע עם התובע, כולל הביקור בשטח (כאשר על פעולות אלו אין מחלוקת בין הצדדים), וזאת ביחס להישגים שהשיג לאור מטרת ההסכם, ראיתי כי שכרו הראוי של הנתבע הינו 1,500 ₪ ומע"מ ובסה"כ 1,755 ₪. על כן, על הנתבע להשיב לתובע את ההפרש בין השכר שגבה לבין השכר הראוי- סך 1,695 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום 31.5.15 (הפעולה המתועדת האחרונה שביצע הנתבע), דהיינו סך 1,706₪. כמו כן, ישלם הנתבע לתובע את הוצאותיו בסך 150 ₪.

11.הסכומים ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

12.לכל אחד מן הצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בחיפה, תוך 15 ימים מקבלתו.