בנימיני נ' לורייה

1.התובע הגיש תביעה להשבת דמי שכירות שגבתה הנתבעת עת השכירה חנייה המצויה בבעלותו לצד שלישי, ללא ידיעתו.

2.הצדדים מתגוררים בבית משותף, כאשר בבעלות הנתבעת חניה אחת ובבעלות התובע חמש חניות. התובע טוען כי הנתבעת השכירה חניה המצויה בבעלותו לשכן אחר שהתגורר בבית המשותף בשכירות, למשך תקופה בת 14 חודשים, זאת ללא ידיעתו ותוך שהיא גובה דמי שכירות חודשיים בסך של 300 ₪.

משכך העמיד התובע את סכום התביעה על סך של 4,200 ₪.

3.לטענת התובע סבר כי השכן חונה במקום החניה שלו ולא ייחס לכך חשיבות, אולם לאחר שהתברר לו כי הנתבעת השכירה לשכן את החניה בתשלום חודשי, החליט לעשות לדבר סוף, פנה לנתבעת, וביקש ממנה לפנות את החניה. בתמורה לתקופה בה עשתה שימוש בחניה, סיכם התובע עם הנתבעת כי יוכל לעשות שימוש במשך שנה בחניה שלה. תחילה הסכימה לכך הנתבעת אולם לאחר מספר ימים התחרטה, והודיעה לתובע כי היא מסכימה לשימוש שלו בחניה שלה לתקופה קצרה בלבד.

4.ביום 29.3.17 שלחה הנתבעת לתובע מכתב התראה לפינוי החניה, והחניה פונתה על ידו.

5.התובע טוען כי מעולם לא הסכים שהנתבעת תעשה שימוש בחניה שלו, הנתבעת מעולם לא שוחחה עמו על כך, ומשעשתה הנתבעת שימוש לצרכי רווח בחניה ללא הסכמתו, עליה להשיב לו את דמי השכירות ששולמו לה. לדבריו הנתבעת עשתה שימוש בחניה אחת החל מפברואר 2016 ועד ספטמבר 2016, ולאחר שנתבקשה לפנות החניה, עבר רכב השכן לחנות במקום אחר, כאשר הוא חונה על שתי חניות, אחת של הנתבעת שהינה חניה צרה והשניה של התובע. הרכב חנה באופן זה החל מספטמבר 2016 ועד לחודש ינואר 2107. לטענת התובע עשתה הנתבעת שימוש מצטבר בחניות שלו משך תקופה של 14 חודשים (8 חודשים בחניה הראשונה ו-6 חודשים בחניה השניה), ועליה להשיב לו את דמי השכירות שקיבלה לתקופה זו.

6.הנתבעת דוחה את טענות התובע. לטענתה רכשה את הדירה במאי 2015, כאשר לדירתה צמודה חניה. לדבריה, ראתה כי בחניה שלה חונה דרך קבע רכב אחר, והוסבר לה על ידי דיירים הקודמים שגרו בדירה כי החניה שלה תפוסה על ידי בני משפחת התובע. משכך, ובהתאם לדברים שנאמרו לה, סברה הנתבעת כי היא יכולה לעשות שימוש בחניה הפינתית של התובע, והשכירה אותה לשכן אחר החל מפברואר 2016 ועד ספטמבר 2016 - 8 חודשים בלבד.

7.לדבריה בספטמבר 2016 ביקש ממנה התובע לפנות את החניה הפינתית שלו. חניית התובע פונתה, אולם בשלב מסוים דרש ממנה התובע לאפשר לו להשתמש בחניה שלה במשך שנה בתמורה לשימוש שעשתה בחניה שלו, והיא נאלצה להסכים לכך. בחלוף מספר ימים התחרטה הנתבעת, והסכימה כי התובע יעשה שימוש בחניה שלה למשך תקופה קצרה של חודשיים שלושה החל מינואר 2017.

8.ביום 28.3.17, פנתה הנתבעת לתובע בדרישה כי יפנה את החניה שלה. בשלב זה, העמיק הסכסוך, הנתבעת שלחה לתובע פניה בכתב, הזמינה את משטרת ישראל, ובסופו של דבר פונתה החניה על ידי התובע בתחילת אפריל 2017.

9.לטענת הנתבעת בחרה שלא להגיש תביעה שכנגד נגד התובע, אולם בפיה טענת קיזוז בגין שימוש התובע בחניה שלה משך 18 חודשים, במהלך שתי תקופות: ממאי 2015 ועד ספטמבר 2016 ומינואר 2017 ועד מרץ 2017.