מנחם ואח' נ' סקארה

בפני תביעה במסגרתה מבקשים התובעים לחייב את הנתבע לשלם להם סכום של 3,000 ₪ בגין רכיבי התביעה כדלקמן: סך של 1,450 ₪ - הסכום ששילמו התובעים לנתבע שהינו צלם במקצועו, בעבור צילומים לקראת חתונתם, והם דורשים השבתו משלא קיבלו את השירות שביקשו ויתרת הסכום - פיצוי בגין עוגמת נפש, הוצאת דיבה ויחס לא הולם שקיבלו לטענתם מהנתבע, ערב חתונתם.

לטענת התובעים בכתב התביעה, הם נפגשו עם הנתבע כמה חודשים לפני חתונתם כדי לקבל הצעת מחיר בקשר עם עריכת צילומים לפני חתונה, ובין הצדדים הוסכם כי הנתבע יצלם כ- 600-500 תמונות של התובעים בשני אתרי צילום שונים , ביום אחד, ובתמורה ישלמו התובעים לנתבע סכום של 1,500 ₪. למרות שהתובעים שילמו לנתבע 1,450 ₪, בפועל לא התקיים יום צילום מלא מכיוון שהנתבע לא רצה לצלם בחוף הים בסמוך לשעת השקיעה ולפיכך נערכו צילומים באתר אחד בלבד. נסיונות לתאם מועד להמשך הצילומים לא עלו יפה והתובעים ויתרו על המשך הצילומים בחוף הים, וביקשו החזר על חצי מהסכום ששילמו. הנתבע סירב להשיב לתובעים סכום כלשהו.

הנתבע טען בכתב ההגנה, כי למרות שהתובעת לא חתמה על הסכם התקשרות עמו בנוגע להסדרת ביצוע הצילומים על ידו, הוא הגיע כמוסכם כדי לצלם ומילא את חלקו בהתקשרות. מכיוון שבמועד הצילומים היה מזג האוויר קודר, הבטיח הנתבע לקיים הצילומים על חוף הים ביום אחר, אלא שהתובעת ביטלה את ההתקשרות עמו ובכך נגרמו לו הפסדים.

העידו בפני התובעת והנתבע.

התובעת העידה, כי סוכם שהצילומים יערכו בשלושה אתרים שונים, ובסופו של דבר נערכו צילומים רק באתר אחד ונמסרו לתובעים 145 תמונות שצולמו באותו אתר. לדבריה, למרות שהתובעים והנתבע הגיעו לחוף הים - שהיה אתר הצילומים המשמעותי בעבור התובעים - עוד קודם לשקיעה, הנתבע סרב לערוך את הצילומים וטען שהזוגות האחרים שהצטלמו במקום מפריעים ואחר כך טען שלא ניתן לצלם בשקיעה. התובעת שילמה לנתבע סכום של 1,450 ₪ עוד באותו יום, ולא קיבלה קבלה בגין התשלום. נסיונות חוזרים ונשנים לתאם עם הנתבע מועד להמשך הצילומים בחוף הים, לא עלו יפה ובסופו של דבר התקשרו התובעים עם צלם אחר. לדברי התובעת, הנתבע לא רצה לקיים הצילומים בחוף הים מכיוון שקבע פגישה אחרת באותו יום.

הנתבע העיד, כי בהתאם להתקשרות שבין הצדדים היה על התובעים לשלם לו סכום כולל של 11,000 ₪, אך לא הציג אסמכתא לכך. לדבריו, התובעת איחרה להתייצב לאתר הצילומים הראשון ולפיכך הצדדים הגיעו לחוף הים לקראת שקיעה כאשר לא ניתן היה לערוך צילומים מכיוון שהראות לא הייתה טובה. הנתבע הציע להמשיך הצילומים במועד אחר, אך התובעת ביקשה לקבוע צילומים בחוף הים לימי חמישי שבהם אין הוא פנוי. הנתבע הסביר, כי הסכום ששולם על ידי התובעים הוא בגין 250 תמונות שמהן מוצגות בערב החתונה כ- 30 בלבד.

לאחר ששמעתי העדויות, עיינתי בכתבי הטענות ושקלתי השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.

אין חולק כי בין הצדדים לא נחתם הסכם בכתב ולפיכך, אין כל אסמכתא בדבר מספר התמונות שסוכם כי הנתבע יצלם במסגרת ההתקשרות שבין הצדדים. עם זאת, מהעדויות עלה כי אין חולק שהתובעים קיבלו לידיהם 145 תמונות וכי סוכם שיערכו צילומים גם בחוף הים, למרות שבסופו של דבר נערכו צילומים רק באתר אחד – בבית נטוש.

משהתובע קיים את התחייבויותיו על פי ההתקשרות שבין הצדדים באופן חלקי הרי שהוא זכאי לתמורה חלקית.