יעיש נ' פזע ואח'

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 12.10.16. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 10,646 ש"ח בגין עלות תיקונים, שכר שמאי, אבדן ימי עבודה ו-"תדמית אוטו של חברה". התובע מבהיר, עם זאת, כי קיבל מהנתבע 1 סך 1,400 ₪ על חשבון נזקיו.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען כי התאונה ארעה בשל כך שנפגע מאחור על ידי רכב הנתבעים, בעת נסיעה ברחוב ברמלה.

הנתבע 1 טען כי באירוע לא נגרם נזק לרכב התובע וכי הרכב נבדק על ידי שמאי כחצי שנה ויותר לאחר התאונה. הנתבע 2 טען כי אינו קשור לאירוע – לא נהג ברכב, אינו בעליו או בעל הזכות הציבורית בו, וכי כלל אין יריבות בינו לבין התובע. בדיון הובהר כי הרכב בו נהג הנתבע 1 שייך לחברה בע"מ שבבעלות אביו של הנתבע 2.

בדיון הסביר התובע כי הזמן שחלף בין התאונה לבין בדיקתו היה בשל המתנתו לפרטי הנתבעים. עוד הובהר כי הרכב טרם תוקן בפועל והסביר כי כשנאלץ להגיע לעבודה עם הרכב במצבו הנכחי נגרמה לו עגמת נפש.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, מצאתי לדחות את התביעה.

אמנם, על פניו ניכר כי הנתבע 1, שנהג ברכב הנתבעים, אחראי לתאונה בנסיבות שתוארו על ידי הצדדים. יחד עם זאת, על התובע להוכיח לא רק את אחריות הצד שכנגד לתאונה אלא אף את נזקיו – ואת אלו לא הוכיח. העובדה כי חלפו חודשים ארוכים בין התאונה לבין המועד בו נבדק הרכב מנתקת את הקשר הסיבתי בין האירועים. בהעדרו של קשר זה, לא ניתן לקבוע כי הנזקים אותם דרש התובע בתביעתו אכן נגרמו באירוע נשוא התביעה.