אלמוג ואח' נ' נציגות הבית המשותף

לפני תביעה על סך כ-7,000 ₪.

מכתב התביעה עולה כדלקמן:

התובע 1 משכיר לתובע 2 (להלן: הדייר) דירה בבית המשותף שנגד הנציגות בו הוגשה התביעה.

במוצאי שבת, בשלהי יוני 2017, נגרם פיצוץ בצינור ביוב בדירה. הדייר קיבל מספר הצעות מחיר לתיקון הנזק ובחר בזולה שביניהן. עבודת התיקון בוצעה במהלך הלילה. בבוקר התגלתה נזילה חדשה, השרברב חזר למקום ומצא בעיה בצינור הביוב המרכזי – ותיקנו. מקור התקלה שנמצאה הייתה חדירת שורשים למערכת הביוב ולצינורות המים. עלות התיקון היא סכום התביעה.

לטענת התובעים, מאחר שהצמחים ששורשיהם חדרו לצנרת מקורם בשטח המשותף של הבניין, על נציגות הבית לשאת בעלות התיקון.

בכתב ההגנה נטען:

על פי תשריט הבית המשותף, הנכס המושכר הוא חנות שלא כוללת שירותים וחיבור לתשתית השפכים בבניין. הסבתו של הנכס למגורים מהווה שימוש חורג ללא היתר והחיבור למערכת השפכים נעשתה באופן פרטי על ידי בעלי הנכס וללא הסכמת בעלי הדירות האחרים. לצורך התאמת הנכס למגורים הונמכה הרצפה – ובכך הועלה הסיכון להצפה.

לטענת הנתבעת, המחלוקת היא בין התובעים לבין עצמם באשר לשאלה מי אמור לשאת בעלות התיקון בנכס, ואינה בין התובעים לבינה. עוד נטען כי היה על התובעים לפנות לנתבעת לפני ביצוע התיקון על דעתם ולכפות את עלות התיקון על הנתבעת ללא הסכמתה מראש.

לתמיכה בכתב ההגנה צורף צו רישום בפנקס בתים משותפים, משנת 1958, ולפיו בקומת הקרקע ארבע דירות, בקומה א' דירות וחנויות, ובקומות ב' וג' דירות נוספות. נכס התובעים זוהה על ידי הנתבעת כתת חלקה 6 – חנות, בקומה א'. תדפיס מפנקס בתים משותפים תומך ברישום זה – אולם יצוין כי הוא מתייחס לנכס בבעלותה של הגב' דייזי בן דוד (בהתאם לרישום משנת 1986).