בורדצקי נ' דבאח ואח'

תביעה לפיצוי בגין נזק רכוש לרכב "פח לפח". תאריך התאונה - 18.12.2014 , מקום התאונה - כרמיאל ליד "הקניון הישן".

בכתב התביעה נטען כי התובע נסע בנתיב הימני הצמוד למדרכה ברחוב הגליל בכרמיאל ולפני הפניה ימינה לרחוב החרות , לפתע הגיע מצד שמאל רכב הנתבעת לאחר שיצאה בחוסר זהירות מחניון "כיכר העיר" והתנגש ברכב התובע בחלקו השמאלי באזור הכנף ודלת קדמית שמאלית. מעוצמת המכה רכב התובע נהדף לעבר שפת המדרכה וכתוצאה מכך התפוצץ הצמיג הימני קדמי של רכבו.

הנתבעים טענו בהגנתם כי הנתבעת בקשה לצאת מחניון קניון כיכר העיר ולהשתלב שמאלה לכביש. עם הגעתה לצומת עצרה את הרכב ואותתה. לאחר שנהג של רכב מונית עצר מכוניתו ואפשר לה להשתלב אל תוך הנתיב, החלה לפנות שמאלה בצומת. בעודה מבצעת את ההשתלבות הגיח לפתע רכב התובע במהירות, עקף את המונית מצידה הימני בתוך שטח הצומת ותוך כדי כך פגע עם צדו השמאלי קדמי ברכב הנתבעת וגרם לתאונה.

מטעם התובע העיד התובע. מטעם הנתבעים העידה הנתבעת ואמה שהייתה עמה ברכב.

לאחר ששמעתי את עדויות וטענות הצדדים, וביקשתי מהם להדגים את התאונה באמצעות צעצועים ועיינתי במוצגים שהוחנו על שולחני, נחה דעתי לדחות את התביעה.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות תשל"ז 1976:

א. מצאתי את גרסת הנתבעת והעדה מטעמה מהימה ואני נותן בה אימון. אינני מאמין לתובע, שהיה לחוץ ,לא היה מוכן להקשיב לשאלות, ודיבר ללא הפסקה.

ב. גרסת התובע לפיה הרכב של הנתבעת העיף אותו על המדרכה אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת בהינתן תאני הזירה והעובדה הבלתי שנויה במחלוקת שהנתבעת יצאה מחניון . על מנת להמחיש זאת נעיין בתמונה ת/2 שבה נראית מונית לבנה פונה ימינה ורכב פרטי לבן יוצא מהחניה של הקניון כשרק חלקו הקדמי מופיע בתמונה. על פי התיאור של שני הצדדים, הרכב של הנתבעת יצא מהיכן שיוצא הרכב הפרטי הלבן. כשביקשתי מהתובע לסמן היכן עמד רכבו בדיוק בשנייה בה אירעה ההתנגשות, הוא סימן ליד העץ שנראה בתמונה כשני מטרים מאחורי המונית ,(מעט לפני תמרור "האט" שמופיע בבירור בתמונה) . ( מאחר שהתמונה חלקה, לא נשאר הסימון של העט).

לא סביר שהנתבעת תצא מהחניון ותגיע למקום הנטען על ידי התובע ותעיף את רכבו על המדרכה. גם לנהג פרוע אין סיבה לעשות מהלך כזה במקום כזה בצאתו מחניון.