בנימין נ' הוט טלקום שותפות מוגבלת

התובעת רכשה בשנת 2013 מגרש בעין הוד, ועליו מתקן של הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי המתקן הוצב משנת 2005, וכי נתקבלו כל האישורים הנדרשים להצבתו. אישורים כאלה לא הוצגו.

התובעת פנתה בשנת 2017 לנתבעת, לאחר שאימתה את בעלותה במתקן, התנהל משא ומתן בין בן זוגה של התובעת, מר אופיר לויתן (להלן: "נציג הנתבעת"), לבין מר ארז כהן, מפקח התשתיות (להלן: "נציג הנתבעת"), ולבסוף הועתק המתקן בהסכמה למקום אחר במגרש התובעת בעלות 5,749 ₪, ששולמה על ידי התובעת.

לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון, ועיינתי בראיות, שהציגו לי, אני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה כי מיקום הצבת המתקן אושר על ידי מאן דהוא, ולא היתה זכאית לדרוש מהתובעת תשלום על העתקת המתקן.

בשולי הדברים עתרה התובעת גם למתן צו להעתקת המתקן משטחה, אך כפי שהוסבר הדבר אינו בסמכות בי המשפט לתביעות קטנות. לתובעת שמורה הזכות להגיש את התביעה לצו עשה בבית משפט השלום בתיק נפרד.

כאמור, בין נציגי הצדדים נוהל דין ודברים, החל מיום 15/3/17 עד ליום 12/9/17, שאז נציג הנתבעת חדל מלהשיב לנציג התובעת (תכתובת מסרונים צורפה לכתב התביעה).

למרות שבמהלך ההידברות טען נציג הנתבעת כי בידיה אישור מנציג הכפר, מר ציון גז, להצבת המתקן, והוא התחייב להמציא אותו לנציג התובעת, עד לתום הדיון לא הוצג מסמך כלשהו. התובעת הגישה מכתב מאת מר ציון גז לפיו התקנת המתקן היתה אמורה להתבצע בתוואי ציבורי, ובמדידות התברר כי חלקו מצוי בתחום המגרש (ת/1). הנתבעת טענה כי ביקשה להזמין את מר גז לעדות, אך הוא לא התייצב עקב מחלתו.

אני דוחה את הטענה. לא התבקשה הזמנת עד מטעם הנתבעת, המקבלת סיוע משפטי מקצועי, והתנהלותה בהימנעות הצגת ההיתר להצבת המתקן, מלמדת כי לו היתה מציגה את המסמכים, לא היו תומכים בטענתה.

הלכה פסוקה היא כי בעל דין הנמנע מלהביא עדויות או ראיות שעשויות לתמוך בגרסתו, קמה חזקה כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו שאם לא כן, היה מביאן (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614-615).