רחמים נ' קעדאן

1.זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 7.2.17 אשר בה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע.

התובע עותר לסכומים הבאים:

א.נזק לרכב 8550 ₪.

ב.הוצאות שמאות 600 ₪.

סה"כ 9150 ₪.

2.לדברי התובע הוא נסע בנתיב שמאלי בכביש 2 בלילה, הנתבע נוסע לפניו אולם הנתבע נסע לאט, והתובע רצה לעקוף אותו. התובע מאותת לנתבע באורות גבוהים על מנת לסמן לו לפנות את הנתיב. לטענת התובע, הנתבע, כתגובה לאיתות התובע, בלם בלימת חירום, התובע בלם אף הוא ותוך הבלימה סטה ימינה לנתיב האמצעי. באותו זמן נסעו משאית בנתיב האמצעי, שנאלצה לבלום ובכך סטתה לנתיב הימני, ותוך כדי אותה סטייה פגעה ברכב התובע. המשאית פגעה בחלק הימני של רכב התובע והמשיכה לנסוע מבלי לעצור. (כתב תביעה סעיף 4).

3.לכן טענת התובע היא שהנתבע תוך שהוא עצר עצירה פתאומית במקום לפנות את המסלול, גרם לתאונה.

4.כמו כן, התובע טוען שאחרי התאונה, הנתבע "שיחק" וחסם לתובע את הנתיב, ואז "נעלם מן האופק" (כתב תביעה סעיף 5) לכן לטענת התובע הנתבע היה רשלן, וגם פעל במתכוון ובמזיד במטרה לגרום נזק לתובע. בעת התאונה התובע הרים טלפון למשטרה ודיווח על מספר רכב הנתבע ואף התלונן על התנהגותו. התובע גם הגיש תלונה למשטרה לגבי מעשיו של הנתבע.

5.לדברי הנתבע, הוא מאשר נוכחותו במקום, ובשער באירוע . הוא זכר שהתובע "נצמד אליו" (ע' 3 לפרוטוקול שורה 6).

הנתבע מסר לביהמ"ש:

"מה שזכור לי שנתתי איתות וניסיתי לעבור לצד ימין. מעבר לזה לא זכור לי כלום. לא זכור לי שבלמתי באופן פתאומי". (שם ,שורות 10-11).

הנתבע לא היה ער לכך שהייתה תאונה.