שמיר נ' כלל חברה לביטוח ואח'

בפניי תביעת התובע בהליך של תביעה קטנה בגין נזק שנגרם לרכבו. לטענתו עת פנה שמאלה למתחם מכון הדרום באזור התעשייה סגולה, ראה את משאיתו של הנתבע עומדת בצד שמאל, וכשחלף לידה ביצע הנתבע 2 נסיעה לאחור ופגע ברכב התובע וגרם לנזקיו. מכאן טוען התובע לאחריות הנתבע לתאונה ואחריות הנתבעים לנזק.

מנגד טוען הנתבע 2 נהג המשאית כי ביצע פניית פרסה באיטיות ולפתע שמע מכה מאחור וזאת מבלי שביצע נסיעה לאחור כלל. בנסיבות אלה טוענים הנתבעים שהתובע אחראי לתאונה ולנזקיה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

אחריות לתאונה:

עיון בתמונות הנזק שצורפו לחוות דעת השמאי (סומן ת/1 במהלך כתיבת פסק הדין) מורה כי ברכב התובע 2 מוקדי נזק: האחד, בכנף קדמית שמאלית והשני, בפינה ימנית של הפגוש הקדמי.

לטענת התובע משאית הנתבע נסעה לאחור, פגעה בו בכנף הקדמית השמאלית והדפה אותו ימינה אלא עבר עצם שהיה מימינו, כך שנפגע גם בפינה קדמית ימנית.

הנתבע הציג תמונה של רכב התובע ממקום התאונה (עמ' 2, ש' 19). עיון באותה תמונה מעלה שרכב התובע נמצא במקום פתוח-באמצע כביש, ולא ליד עצמים שהם. מכאן עולה המסקנה שהתובע לא הוכיח קיומו של עצם שהוא בצד ימין של הרכב אשר יכול היה לגרום לנזק הנטען בצד קדמי ימני. התביעה בגין הנזק למוקד הימני ובכלל זה הפגוש הקדמי נדחית.

באשר לנזק לכנף הקדמית השמאלית, אני מוצא להעדיף את גירסת התובע לאופן קרות התאונה.

עיון בכתב ההגנה מעלה שהנתבעים לא הכחישו שהנתבע 2 נסע לאחור, אך לטענתם בעת התאונה כבר השלים את התמרון והפגיעה היתה לאחר שכבר השלים את התמרון (סע' 9 לכתב ההגנה).