ת"ק 42218-09-15 ברנד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

מכוניתו של התובע, לנדרובר דיסקברי, נפגעה מאחור על ידי מכונית כבדה. הנהג הפוגע מרותק לכסא גלגלים. לאחר התאונה הוא לא יכול היה לצאת ממכוניתו ולהתרשם ממראה הנזק ברכב התובע. התרשמותו היתה שהתאונה היתה מינורית. התובע טען שנגרם לרכבו נזק רכוש, והסתמך על חוו"ד שמאי שנערכה כחודשיים וחצי אחרי התאונה.

מר אורן, שמאי מטעם הנתבעת, סבור שלא יתכן שנזק זה נגרם בתאונה. בתחילת הדיון אישר התובע שרק חלק מהנזקים נגרמו בתאונה זו, ונזקים אחרים היו ברכבו עוד קודם. גם זה לא הניח את דעתו של מר אורן, וזו תמצית טענתו: רכבו של התובע הוא רכב שטח שחלקו האחורי מוצק מאד. וו הגרירה עשוי ברזל יצוק ומותקן במרחק מהמגן. כיפופו מחייב הפעלת כח רב. הרכב הפוגע שוקל מעל 2 טון. אם הוא פגע בעוצמה כה גדולה ברכבו של התובע, חייבים היו להגרם נזקים גם לו עצמו. למעט כיפוף קטן בלוחית הרישוי לא נותר שום סימן לנזק במכונית הפוגעת, אף שסביבת הפגיעה משופעת רכיבים שבירים ופגיעים שאמורים היו להפגע והוא חיפש גם אחר נזקים הנסתרים מהעין.

ההתרשמות הבלתי אמצעית מהתובע היתה טובה והוא עורר אמון. אין בכך כדי להשיב על תמיהותיו של השמאי מר אורן. הכח שהפעילה חזית המכונית הפוגעת על ירכתי מכוניתו של התובע, שקול בעוצמתו לכח שפעל עליה עצמה בכיוון ההפוך (זהו החוק השלישי של ניוטון). חזית המכונית הפוגעת משופעת רכיבי פלסטיק וזכוכית ובסמוך מאוד לנקודת המגע בין המכוניות יש רכיבים יקרים ועדינים רבים. ניסיון החיים מלמד שבהתנגשות בין חזית כזאת לוו גרירה מוצק, צפוי הנזק בחזית המכונית הפוגעת להיות מרשים ויקר בהרבה מהנזק בירכתי המכונית הנפגעת. תמונת הנזק שנפרשה בפני הפוכה ואינה סבירה. כשמכונית השוקלת יותר משני טון פוגעת בעוצמה המספיקה לכופף וו גרירה מברזל ואת המגן האחורי שהלאה ממנו, קשה לראות כיצד יתכן שלא נגרם בה עצמה כל נזק ממשי. לאור זאת, התביעה נדחית. בנסיבות, אין צו להוצאות.

ניתן לבקש רשות ערעור על פסק-דין זה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב תוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ו, 21 יולי 2016, בהעדר הצדדים.