ת"ק 41790-05-14 אטיאס נ' אייל ואח'

1.תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.10.13 ברחוב הלל בהרצליה. רכב התובע הוכרז כ"אובדן כללי".

2.לא הייתה מחלוקת על האחריות לתאונה. לאחר הגשת התביעה, נתבעת 2 אף שיפתה את התובע על רוב נזקיו. המחלוקת הייתה בגין הפרשים שלא שולמו.

3.התובע צירף לכתב תביעתו חוות דעת שמאית לפיה שווי הרכב שלו הוא 11,000 ₪ ובקיזוז תמורת שרידי הרכב בסך של 1,000 ₪, הנזק לתובע הינו 10,000 ₪. בנוסף, תבע התובע סך של 900 ₪ שכ"ט שמאי וסך של 500 ₪ טרחה ועגמת נפש. בדיון טען התובע כי קיבל תמורת שרידי רכבו סך של 800 ₪ בלבד.

4.הנתבעת טענה כי הפחיתה מתביעת התובע בשל כך ששווי הרכב לפי חישוב שנעשה במחירון לוי יצחק בהתחשב בעובדה כי מדובר ברכב שנת ייצור 1993, הינו 10,602 ₪ בלבד. מסכום זה היא הפחיתה שרידים בשווי 1,000 ₪ והוסיפה שכר טרחת שמאי בסך 900 ₪ וכן את אגרת המשפט ששילם התובע.

5.המחלוקת הייתה על הפרש של 398 ₪ בהערכת שווי הרכב ובשאלת זכאות התובע לטרחה ועוגמת נפש. בעניין זה האחרון טען התובע שלא הייתה כל הצדקה לכך שהיה עליו "לרדוף", הן אחר הנהגת ברכב הנתבעת והן בהמשך אחר נתבעת 2. הוא ציין כי לפני 5 חודשים נשלח אליו חוקר מטעם נתבעת 2 והוא שיתף עמו פעולה, על אף שלא היה ברור לו מדוע היה צורך בהגעת החוקר, שעה שהנתבעת מודה באחריותה לתאונה.

6.נציג הנתבעת טען כי דווקא התנהלותו של התובע לא הייתה ראויה. הוא ציין כי הם אף ביקשו להגיע להסכמות עובר לדיון, אך התובע סירב.

7.כאמור, התובע הצטייד עם חוות דעת שמאית בכל הנוגע לשוויו של הרכב. הנתבעת מנגד לא הצטיידה עם חוות דעת אלא עם תחשיב שערכה במחירון לוי יצחק. בנסיבות שכאלו, אין מקום לסטות מחוות הדעת ועל הנתבעות להשלים את הפיצוי בגין שווי הרכב בסך של 398 ₪.

8.באשר לשרידים, לא ניתן כל הסבר מטעם התובע מדוע מכר את שרידי הרכב תמורת 200 ₪ פחות מהסכום שהם הוערכו על ידי השמאי, ואין מקום להשית פער זה על הנתבעת. וודאי נוכח העובדה כי טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה.