בור נ' צוקרן ואח'

1.התובע השכיר דירה לנתבעים. לטענת התובע, הנתבעים גרמו נזק לסוכך שהיה מותקן במרפסת הדירה, ולא השיבו מדיח כלים שהיה בה. לפיכך, הגיש התובע את התביעה הנוכחית, במסגרתה הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בסכום של 5,000 ש"ח.

2.התובע השכיר את הדירה לנתבעים למשך שלוש שנים. לטענת התובע, כשהדירה נמסרה הוא הזהיר את הנתבעים כי עליהם לגלול את הסוכך שבמרפסת הסלון כאשר יש רוחות חזקות, על מנת להימנע מקריעתו. זאת, בעקבות כך שהתובע עצמו נאלץ להחליף את יריעות הסוכך כשלוש שנים קודם לכן. לטענתו, הנתבעים לא הקפידו על גלילת הסוכך, וכאשר קיבל את הדירה בחזרה היו קרעים בתפרים של היריעה, באופן שחייב אותו להחליפה בעלות של 3,300 ש"ח. עוד טוען התובע, כי כאשר קיבלו הנתבעים את הדירה היה בה מדיח כלים אשר הנתבעים היו אמורים להחזירו במצב תקין, אולם מדיח הכלים לא הוחזר. לטענת התובע, מחיר של מדיח כלים משומש מהסוג שהושאר בדירה הוא 1,000-1,200 ש"ח.

3.הנתבעים טוענים, כי הקפידו לשמור על הסוכך, ופתחו אותו רק בעונת הקיץ. לטענתם, כבר כשקיבלו את הדירה היו קרעים בסוכך. עוד טוענים הם, כי ככל שנוצרו קרעים בסוכך במהלך שימושם הרי שאלו נוצרו כתוצאה מבלאי סביר. לעניין המדיח, לטענת התובעים מכיוון שהם הגיעו עם מדיח משלם, הם קיבלו את אישור התובע להניח את המדיח שלו במחסן. הם לא הצליחו להכניס את המדיח למחסן, ולפיכך השאירו אותו בחדר המשמש מעין מבואה למחסן של דירת התובע ושל דירות נוספות.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, דעתי היא כי יש לדחות את התביעה בעניין הסוכך ולקבלה בעניין מדיח הכלים.

5.בכל הנוגע לסוכך, השאלה היא האם הנזקים שנגרמו לו היו כתוצאה מבלאי סביר או משימוש בלתי סביר. התובע לא הביא ראיה כלשהי לגבי טיב והיקף הנזקים שנגרמו לו, כגון תמונות של הסוכך במועד מסירת הדירה. העדרן של ראיות כאלו מקשה לקבוע האם הנזקים הם כאלו שניתן להניח שייגרמו כתוצאה משימוש סביר, או שמא הם מרמזים על שימוש בלתי סביר. עצם העובדה שהיריעות נקרעו באזור התפר אין די בה, לטעמי, כדי לקבוע כי הנזק נגרם כתוצאה משימוש לא סביר. ההליך הנוכחי מתנהל אמנם בבית משפט לתביעות קטנות, בו כללי הראיות גמישים יותר, ואין מדובר גם בסכום גבוה במיוחד. בהתחשב בכך, אין לדקדק עם התובע בשל כך שלא הגיש חוות דעת ומחה וכדומה. אולם, דומה כי הגשת תיעוד מינימאלי לגבי הנזקים שנגרמו היא דבר שניתן לצפות מתובע גם בבית משפט לתביעות קטנות. אין בכך כדי לומר כי מקום בו לא מוגשות תמונות יש בכך בהכרח כדי לחרוץ את גורל התביעה לשבט, והכל תלוי בנסיבות העניין. בענייננו, אי הבאתן של ראיות מינימאליות שוקלת, לדעתי, לחובת התובע, ודי בה כדי להעביר אליו את הנטל להראות כי הנזקים נגרמו כתוצאה משימוש שאינו סביר, נטל בו התובע לא עמד.

6.מעבר לשאלת האחריות אעיר, כי התקשיתי להבין מדוע קרע בתפר (והתובע עצמו טען שהקרעים היו רק בתפר) מחייב את החלפת היריעה כולה, ולתובע לא היה הסבר לכך מעבר לטענה כי למעשה הוא שילם את הסכום. גם בעניין זה אפשר ואילו היו מוצגות תמונות היה בכך כדי ליישב תמיהה זו, אלא שהדבר לא נעשה.

6.אשר למדיח הכלים, בעניינו אני סבור שיש להטיל אחריות על הנתבעים. אין מחלוקת שמדיח הכלים היה חלק מהציוד שהושאר בדירה, וכי הנתבעים התחייבו בחוזה השכירות לשמור על הציוד ולהשיבו לתובע בתום תקופת השכירות. הנתבעים לא עמדו בהתחייבות זו. יתרה מזו, הנתבעים הודו כי הניחו את המדיח מחוץ למחסן של התובע, במקום אשר הגישה אליו פתוחה, למעשה, לציבור. לא הובאה כל הוכחה כי התובע הסכים לכך. בנסיבות אלו, סבורני כי הייתה התרשלות באופן בו נהגו הנתבעים ביחס למדיח הכלים, וכי עליהם לפצות את התובע על אובדנו. על דרך האומדנה, אעמיד את שווי המדיח על סך של 1,100 ש"ח.

7.אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובע סך של 1,100 ש"ח, וזאת תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דין זה לידיהם.

אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 15 ימים ממועד קבלתו לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.

ניתן היום, ו' תשרי תשע"ח, 26 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.