הראל יעקב נ' זהות

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 22.12.2016 בהוד השרון. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 6,542 ₪, בגין עלות תיקונים (4,451 ₪), שכר שמאי (591 ₪), ובזבוז זמן והוצאות נלוות (1,500 ₪).

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. אין חולק, כי שני כלי הרכב נסעו על כביש דו-נתיבי חד-סטרי, אשר הנתיב הימני מאפשר בו פנייה ימינה, והשמאלי מאפשר המשך נסיעה ישר. אין חולק כי שניהם רצו לפנות ימינה. אין גם חולק, כי הנתבע הגיע מהנתיב השמאלי, ואילו התובעת הגיעה מהנתיב הימני. אין גם חולק, כי הנתבע עזב את המקום בלא שהנהגים החליפו פרטים ביניהם.

4.המחלוקת היא בשאלת התזמונים: בעוד התובעת טוענת כי נסעה כדרכה בנתיב הימני, כשרכב הנתבע משמאלה, עד שזה ניסה במפתיע לפנות ימינה מהנתיב השמאלי, טוען הנתבע כי בהדרגה עבר מהנתיב השמאלי לימני, ולקראת הפנייה הופתע על ידי רכב התובעת, שניסה לעוקפו מימין, אולם נוכח העדר מרווח מספיק, פגע בו.

5.בדומה, בעוד התובעת סבורה שהנתבע ביקש להיעלם מהמקום בלא להשאיר פרטים, טוען הנתבע כי ראה כי נזקיו-שלו זניחים לחלוטין, ומאחר שמדובר, לשיטתו, באחריות התובעת להתרחשות התאונה, לא ראה צורך בהחלפת פרטים, ועל כן נסע מהמקום.

6.לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את תמונות הכביש, וראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם (יוער כי גם בנקודה זו חלוקים הצדדים, באשר התובעת טוענת כי המגע היה עם הכנף הימנית-קדמית של הנתבע, ואילו הנתבע טוען כי המגע היה עם הכנף הימנית-אחורית של רכבו), אני מעדיף את גרסת התובעת.

7.אציין, כי לשם העדפת גרסה אחת על פני רעותה, די כי בית המשפט ישתכנע כי אחת הגרסאות מסתברת יותר ולו במקצת, ואין הכרח כי הגרסה תהיה מסתברת יותר בהרבה, או כי הגרסה האחרת תהיה מופרכת.

8.הטעמים להעדפת גרסת התובעת הם אלה: תיאור התאונה בגרסת הנתבע אינה מתיישבת לחלוטין עם גרסתו בכתב ההגנה (בעוד בכתב ההגנה הוא מייחס לתובעת אי מתן זכות קדימה לרכב הנע בכיכר, השתנה התיאור לחלוטין בעדותו); בדומה, גם תיאור התנהגותו לאחר התאונה, והסיבה שעזב את המקום, שונה בין כתב ההגנה לבין עדותו (בכתב ההגנה הוא טוען כי חזר לרכבו לאחר ששני הנהגים בדקו וראו כי לא נגרם נזק כלשהו לשני כלי הרכב, בעוד בעדותו, כאמור, הוא מתייחס לשאלת האחריות ולהעדר נזק של ממש ברכבו, וכבר אינו מכחיש את הנזק ברכב התובעת); ובנוסף, תיאור אופן התרחשות התאונה עצמה ממילא מצדיק הטלת עיקר האחריות על הנתבע, שכן במקום לעבור בזמן לנתיב הנכון לשם הפניה, היה עסוק, עד רגע הפניה עצמה, לגרסתו, במעבר הדרגתי של הנתיב, כך שאת הפניה ימינה ביצע בפועל לפחות באופן חלקי מהנתיב השמאלי (שכן אחרת לא היתה אפשרות לתובעת לנסות לעבור מימינו).

9.משכך, אני מאמץ את גרסת התובעת, ובהתאם, בהכרח, קובע כי האחריות להתרחשות התאונה רובצת על הנתבע.