ת"ק 4150-11-14 חלואה נ' נגני ואח'

1.לפניי תביעה כספית, ע"ס 33,007 ₪, במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי רכוש שנגרמו לרכבו בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 29.5.08 ברחוב ברל לוקר אשר בירושלים.

2.התובע הינו הבעלים של רכב מסוג פורד מ.ר. 17-084-86 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע 1 היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הנהג ברכב מסוג סיטרואן מ.ר. 50-749-04. הנתבעת 2 הייתה מבטחת הרכב בו נהג הנתבע 1 ( להלן: "רכב הנתבעים").

3.אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, בעודו נוסע ברחוב יעקב פת לכיוון צומת פת בירושלים בנתיב השמאלי מבין שני נתיבי תנועה וחלף על פני צומת מרומזר בחסות האור הירוק, הגיח לפתע רכב הנתבעים שהגיע מרחוב ברל לוקר, לא ציית לתמרור האט ותן זכות קדימה בכיוון נסיעתו, נכנס לכביש בו נסע רכב התובע וסטה לנתיב השמאלי תוך שחסם את נתיב נסיעתו וגרם לתאונה (להלן:"התאונה"). כתוצאה מהתאונה, נהדף רכב התובע לעבר אי התנועה שהפריד בין שני כיווני התנועה ופגע בגדר ההפרדה.

4.אליבא דגירסת הנתבע, כפי שנטענה בכתב ההגנה, במהלך נסיעתו ברחוב ברל לוקר פנה ימנה לרחוב יעקב פת לאחר שוידא, כי הכביש פנוי ולאחר הפנייה לרחוב יעקב פת החל משתלב בתנועה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי. בהגיעו לתום ההשתלבות הגיח רכב התובע במהירות מופרזת בנתיב השמאלי ופגע ברכב הנתבעים.

5.ביום 1.6.15 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם של הנהגים באשר לנסיבות קרות התאונה ואף הוגשו ראיות בדמות תמונות צבע של מוקדי נזקי כלי הרכב המעורבים.

5.1בעדותו תאר התובע את נסיבות קרות התאונה. לדבריו, נסע עם רכבו ברח' יעקב פת בנתיב השמאלי מתוך שלושה נתיבי תנועה. עת חצה התובע את צומת הרחובות יעקב פת - ברל לוקר, רכב הנתבעים שהגיע מרחוב ברל לוקר לא ציית לשלט המורה על מתן זכות קדימה, נכנס לנתיב נסיעתו ופגע בו. לדבריו, בעקבות התאונה הוגש כתב אישום כנגד הנתבע 1 אשר הודה בנסיבות קרות התאונה ואף הורשע בדין. כתב האישום והכרעת הדין צורפו כראיות בתיק.

5.2בעדותו בפניי תאר הנתבע את נסיבות קרות התאונה. לדבריו, זכר כי עצר את רכבו בצומת הכבישים. עת הבחין שהכביש פנוי מרכבים, החל משתלב בנתיב הימני. ולאחר מכן, וידא כי אין רכבים בכביש, אותת לשמאל והחל משתלב מהנתיב הימני בו נסע לנתיב השמאלי, כאשר לפתע נהדף קדימה עם רכבו.

דיון ומסקנות:

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הנהגים המעורבים בפניי ולאחר שבחנתי את המוצגים שהוגשו במסגרת הדיון ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בעיקרה. להלן נימוקיי.